פרכוס לא-אפילפטי

פרכוסים לא-אפילפטיים הם אירועים בהם יש התקפי עוויתות המחקים פרכוס אפילפטי אבל אינם כוללים יריות חריגות, ריתמיות של נוירונים^[1]. הם נגרמים על ידי תנאים פיזיולוגים או פסיכולוגים.

אבחנה

יש ספקטרום רחב של תופעות שיכולות להיות דומות להתקפים אפילפטיים. דבר זה עלול לגרום לכך שאנשים שאין להם אפילפסיה יאובחנו, בטעות, כחולים בה. למעשה, אחוז ניכר של אנשים שאובחנו בתחילה כחולי אפילפסיה, אבחנתם כחולים תתוקן מאוחר יותר. במחקר אחד לרוב הילדים שהופנו למרפאה בשל התקפים, התעלפויות וכמעט התעלפויות לא הייתה אפילפסיה והתעלפות הייתה החלופה השכיחה ביותר^[2]. במחקר אחר ל-39% מהילדים שהופנו למרכז אפילפסיה שלישוני לא הייתה אפילפסיה. התופעה העוויתית השכיחה ביותר בקרב ילדים בעלי פיגור שכלי הייתה בהייה^[3]. אצל מבוגרים המספרים דומים. במחקר אחד דווח על 26% של מקרים בהם האבחנה הייתה שגויה.

טרמינולוגיה

הליגה הבינלאומית נגד אפילפסיה (The International League Against Epilepsy) (ILAE) מגדירה פרכוס אפילפטי כהתרחשות ארעית של סימפטומים הנובעים מהתפרצות בלתי מבוקרת של פעילות חשמלית מוגברת ועודפת בתאי עצב בקליפת המוח^[4][5]. התקפים אפילפטיים יכולים לקרות למישהו שאין לו אפילפסיה כתוצאה מפגיעת ראש, הרעלה או מינון יתר של תרופות/סמים/אלכוהול, או פרכוסי חום (קורים לרוב אצל ילדים עד גיל 5 בערך).

מבחינת רפואית, כשמשתמשים במונח המקצועי פרכוס מתכוונים לפרכוס אפילפטי. כשמשתמשים בצורה לא מקצועית במונח זה יכול להתייחס גם להתקפי מחלה, לאיבוד שליטה, לעוויתות או אף שבץ^[4]. כשרופא אינו בטוח באבחנתו, המונח הרפואי הנכון יהיה: "אירוע התקפי" (paroxysmal event), וכן המונחים הלא מקצועיים האפשריים "התקפים", "חרדת התעלפות".

סיבות

סיבות פתופיזיולוגיות אפשריות הן:

• ורטיגו פרוקסיזמלי פריפרי
• עצירת נשימה אצל ילדים
• קטפלקסיה. מצב בו האדם מתמוטט לפתע ונופל ללא איבוד הכרה
• היפראקפלסיה נקראת גם תסמונת בהלה
• היפוגליקמיה ונוירוגליקופניה – מחסור בגלוקוז במוח הקשורה אליה
• מיגרנה
• נרקולפסיה
• מיוקלונוס לא אפילפטי
• פאראסומניה כולל ביעותי לילה
• הפרעת תנועה
• התנהגות חוזרת על עצמה או טקסית
• התעלפות
• טיקים

קישורים חיצוניים

• Nonepileptic Seizures patient resource site