פרפראים

פרפראים (שם מדעי: Lepidoptera) הם סדרה של חרקים בעלי גלגול מלא. בעולם מעל 180,000 מיני פרפראים, מתוכם כ-20,000 פרפרים והשאר עשים. כמעט 10% מכל האורגניזמים החיים על כדור הארץ הם פרפראים. נטען כי הגנום שלהם כמעט לא השתנה יותר מ–250 מיליון שנה.^[1][2][3]

יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הפסקה "הזדווגות" דורשת בדיקת העובדות, ועריכה טכנית.

פרפראים
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	פרוקי-רגליים
תת־מערכה:	שש-רגלים
על־מחלקה:	Allotriocarida
מחלקה:	חרקים
על־סדרה:	בעלי גלגול מלא
סדרה:	פרפראים
שם מדעי
Lepidoptera ‏לינאוס, 1758

זחל רפרף החלבלוב

זוג הספריתיים מזדווגים

שבתאי השקד

לימונית האשחר

צבעוני שקוף

ברודן בוהק

הזחלים בסדרה זו הם מטיפוס זחל אמיתי, ומתקיימים על-פי רוב מאכילת חלקי צמחים. לזחלים צורה גלילית. בראשם מספר עיניות, לסתות חזקות, שלושה זוגות רגליים (בכל פרק חזה זוג רגליים) ובנוסף כחמישה זוגות רגליים מדומות, לאורך הבטן. הגולם בדרך כלל מטיפוס חנוט.

הבוגרים מתאפיינים בשני זוגות של כנפי תעופה המכוסות בקשקשים, וכן בגפי-פה מוצצים, והם ניזונים מצוף פרחים ומהפרשות שונות של בעלי חיים. צבעיהם המגוונים של הכנפיים מיועדים להסוואה, לאזהרה או למשיכת בן זוג, והם יכולים לנבוע ממספר גורמים: מבנה מיוחד של קשקשים בגדלים שונים, סידור מיוחד של הקשקשים, או חומרים כימיים שונים בקשקשים. הזכרים הבוגרים נמשכים לנקבות, בעיקר בעקבות הפרומונים המופרשים מגופן. במינים מסוימים הבוגרים נודדים למרחקים של אלפי קילומטרים.

אטימולוגיה

שמה המדעי של סדרה זו, Lepidoptera, ניתן על ידי קארולוס ליניאוס ב-1746 בספרו "Fauna Svecica" (משוודית: העולם החי בשוודיה). המילה נגזרת מיוונית, lepídos ‏ (λεπίδος) – קשקש ו-pterov ‏ (πτερόν) – כנף.^[4][5] לעיתים השם המדעי Rhopalocera המתאר את הענף פרפרים משמש לתיאור של כלל מיני הפרפרים, שמקורו ביוונית עתיקה, rhopalon ‏ (ῥόπαλον) – נַבּוּט ו-keras ‏ (κέρας) – קרן, שם זה מושפע מצורתן של מחושיי הפרפרים.

השם העברי פרפר היא מילה מחידושי אליעזר בן-יהודה,^[6] ע"פ הפועל פִּרְפֵּר והמילה האיטלקית 'farfalla'.^[7]

פרפרים ועשים

בתוך סדרת הפרפראים, מבחינים בין פרפרים (באנגלית butterflies) לבין עשים (באנגלית moths). קיימים ביניהם הבדלים מורפולוגיים והתנהגותיים ברורים. עם זאת, לכל אחד מההבדלים קיימים מקרים יוצאים מן הכלל. הפרפרים מהווים קבוצה מונופילטית, ואילו העשים קבוצה פאראפילטית.

הבדלים מורפולוגיים

• צורת המחושים – לפרפרים יש מחושים בצורת מקל המעובה בקצהו. לעשים יש מחושים מנוצים, בצורה המזכירה מסרק או נוצה, או מחושים בצורת מקל, ללא התעבות בקצה. לכלל זה קיימים יוצאים מן הכלל לשני הכיוונים.
• מעטפת הגולם – לרוב הפרפרים יש גלמים חשופים, בעוד שרוב העשים מתגלמים בתוך פקעות משי.
• צבע הכנפיים – לרוב הפרפרים כנפיים ססגוניות, ואילו לרוב העשים כנפיים בצבעים בלתי בולטים, עם תצורות המשמשות להסוואה. עם זאת, לעשים רבים הפעילים ביום, בייחוד הרעילים שביניהם, יש כנפיים ססגוניות.
• מבנה הגוף – גופם של הפרפרים נוטה להיות מוארך וחלק יותר, בעוד שגופם של העשים נוטה להיות מכווץ יותר ושעיר. קשקשי הכנף של העשים גדולים יותר מאלה של הפרפרים.

הבדלים התנהגותיים

• זמן הפעילות – רוב העשים פעילים בלילה ("פרפרי לילה") או בשעות הדמדומים, ואילו רוב הפרפרים הם פעילי יום.
• תנוחה בזמן מנוחה – העשים נחים בדרך כלל כשכנפיהם פרושות לצדדים. הפרפרים לעיתים קרובות מקפלים את כנפיהם מעל גבם בזמן מנוחה, או שפורשים אותן לפרקי זמן קצרים בלבד.

הזדווגות

רוב המינים מוכנים להזדווג זמן קצר לאחר שהגיחו מהגלמים. גינוני הטקס שונים ממין האחד למשנהו, אך שלבי התנהגות דומים מתקיימים אצל רוב המינים. את הטקס מתחיל בדרך כלל הזכר, ולו שתי טקטיקות:

• המתנה באתרים שבהם עפות נקבות.
• סריקת אזור המחיה בחיפוש אחר נקבה.

שתי צורות התנהגות אלו עשויות להימצא באותו מין ואף באותו פרט בזמנים שונים.

לאחר שנראתה הנקבה, החיזור תלוי מאוד בתגובתה. במינים שנחקרו עד כה מתברר כי איתותי ריח שמסר הזכר נדרשים להמשך חיזור מוצלח. לרוב מפרישים גם הפרפרים חומר כימי המכונה פרומון או אקסהורמון, הורמון חיצוני שמועבר מגוף אחד לשני ומשמש למשיכת בן הזוג מאותו המין. פרומונים מופרשים הן על ידי הנקבה והן על ידי הזכר. פרומונים נוצרים בתאים בולטים אקטודרמליים, הקשורים לבסיס הקשקשים, והשונים בצורתם מיתר הקשקשים – קשקשי ריח, ונקראים אנדרוקוניה (Androconia). לרוב הם נמצאים על הצד העליון של הכנפיים. ברוב המקרים הפרומון מופרש על ידי הנקבה שמושכת את הזכרים ב-Hipparchia semele (סטירית) מגרה הבושם שמופרש מהאנדרוקוניה של הזכר ונוגעת בקצה מחושיה באנדרוקוניה, המעוררת בה את תאוות החיזור וההזדווגות.

האנדרוקוניה יכולה להופיע גם אצל הזכרים, בבסיס הבטן.

במקרה של פרומון שזכר מפריש כדי למשוך את הנקבה, הזכר משחרר את ההפרשה מבלוטה הנמצאת בכיס, בתוך כתר שחור אחורי, שבצדן העליון של הכתפיים האחוריות. ממנה מעביר הזכר, בעזרת זוג מכחולי שערות שבקצה הבטן, על ידי התכווצות שרירי הבטן והגדלת הלחץ של ההמולימפה, וכך הפרומון עוזב את גוף הזכר. כדי לגרום לפרומון להתנדף באוויר אל עבר הנקבה הזכר מרפרף סביב הנקבה בעיקר מעל ראשה ומחושיה, או שהוא עומד מהצד ומנפנף בכנפיו כדי לגרותה.

יש האומרים כי ריח הפרומון נקלט על ידי עצבי הריח שבמחושים במרחק של כעשרה מטרים אצל פרפרי יום, לעומת הזכרים של פרפרי לילה מסוימים, שהם בעלי תאים המסוגלים, בעזרת תאי חישה מרובים, הנמצאים במחושיהם המסועפים, בהשוואה לנקבות, לקלוט את הריח ממרחק של כ־3.5–4.5 ק"מ, כשעוצמת הרוח היא 100 ס"מ לשנייה. לכל מין ריח אופייני של הפרומון, אך לא תמיד בהשפעות הפרומון של מין מסוים אופיינית אך לאותו המין בלבד. סוגים השונים זה מזה אינם נמשכים לפרומון של מין אחד. משיכה קבוצתית קיימת גם במשפחות אחרות.

עד כמה שידוע, בדרך כלל אין ריח הפרומון נקלט באמצעות חוש הריח של האדם, אך אחדים מהריחות די חריפים, ויש אנשים שחשים בהם.

הנקבה מזדווגת על פי רוב פעם או פעמיים, ורק לעיתים רחוקות יותר מזה. רוב הנקבות המתגלות על ידי הזכרים כבר הזדווגו, ולפיכך תגובתן להצעת הזדווגות על פי רוב תהיה שלילית.

המינים נפגשים במהלך טיסתם באוויר או בעת הזנה על הפרחים. באוויר מרפרפים שני בני הזוג, אחד מסביב לשני. לאחר שהנקבה מגורה במידה מספקת על ידי הריח של הזכר, יכולה להתקיים הזדווגות, אך היא תבוצע כשהנקבה במצב של מנוחה. הזכר עף אחריה, מרחף מעליה ומשתדל להורידה. אם הנקבה "בתולה" היא תיעתר לזכר, תוך עמידה על אחד הצמחים או מסעד מסוים, מרימה את קצה בטנה, ותוך ריטוט כנפיה ופרישתן לצדדים מאפשרת גישה נוחה לזכר.

הזכר עט על הנקבה, תופס בצבתות המין את קצה בטנה ומטה את עצמו ל-180 מעלות, כך שראשיהם מופנים לכיוונים נגדיים, וחלקי גופיהם האחוריים קשורים היטב על ידי הקרסים של איברי ההזדווגות. שניהם סוגרים את כנפיהם, כך שכנפי הזכר מונחות בדרך כלל בין כנפי הנקבה. ההזדווגות נעשית בעמידה. אם הם מוטרדים בשעת ההזדווגות, יעופו ביחד מבלי להיפרד ויעצרו בקרבת מקום.

משפחות בישראל (רשימה חלקית)

• • משפחת הצבעוניים Papilionidae
  • משפחת הלבניניים Pieridae
  • משפחת הנימפיתיים Nymphalidae
  • משפחת הכחליליים Lycaenidae
  • משפחת ההספריתיים Hesperiidae
  • משפחת הרפרפיים Sphingidae
  • משפחת השבתאיים Saturniidae
  • משפחת התנשמיתיים Noctuidae

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרפראים
טקסונומיה בוויקימינים: Lepidoptera

• פרפראים, באתר ITIS (באנגלית)
• פרפראים, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
• פרפראים, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• פרפראים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• פרפראים, באתר GBIF (באנגלית)
• פרפראים, דף שער בספרייה הלאומית
• פרפראים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מגדיר הפרפרים והעשים של ישראל – האתר של עוז ריטנר
• פרפרי ארץ ישראל, באתר עמותת מן השדה