פשר חבקוק

פשר חבקוק היא מגילה אשר התגלתה כמעט בשלמותה במערה מס' 1 בקומראן, אחת מתוך שבע מגילות שהתגלו במקום בשנת 1947, ונכון למאה ה-21 מוצגת במוזיאון ישראל. המגילה מפרשת את שני הפרקים הראשונים של ספר חבקוק ומתייחסת למאבקי כוח בין האוכלוסייה הדתית בירושלים ובין הכוהנים ששירתו בבית המקדש השני. כמו כן החיבור מתייחס לתוצאות הכיבוש הרומאי והשלכותיו על האוכלוסייה. המגילה שופכת אור על חיי קהילת המתיישבים בקומראן, באזור ים המלח. המגילה השתמרה כמעט בשלמותה למעט שורותיה התחתונות שנפגעו מעט. זוהי המגילה מבין "ספרות הפשרים" שבמגילות מדבר יהודה שנתשמרה באופן המיטבי ביותר.^[1] היא מורכבת משלושה עשר טורים, המכילים שבע עשרה שורות בכל טור. הכתב במגילה הוא עברי מזמנו של הורדוס והכתוב בטור שלוש עשרה מיוחס למחבר נוסף.^[2]

פשר חבקוק, כמו יתר הפשרים, אינה פרשנות במובנה הרגיל. הפשר היא "פירוש" של התגשמות דברי הנבואה כפי שרואה אותו בעל הפשר. מחברי הפשרים מעתיקים תחילה את דברי הכתובים ומציעים את התגשמות הנבואה במונח: "פשרו" או "פשר הדבר", כלומר, לעניין כך וכך התכוון הנביא. לעיתים קיימת חזרה של הפרשן על כתוב אשר כבר מצוי ואז הוא פותח ואומר "ואשר אמר". המושג "פשר" מקובל בספרות מחקר המקרא כשם לחיבורים מסוג זה.^[3]

במגילת פשר חבקוק מוזכרים הכתים למכביר, שם הם מכונים, כנראה בשגגה, בשם "כתיאים". מחבר המגילה ייחס את הכשדים, שעליהם מדבר הנביא חבקוק, לאותם הכיתים. רוב החוקרים מייחסים את אותם "כתים" לאימפריה הרומית.^[4] לראייה, תרגום השבעים היווני ותרגום הוולגטה הלטיני לפסוק ”וּבָאוּ בוֹ צִיִּים כִּתִּים, וְנִכְאָה וְשָׁב וְזָעַם עַל בְּרִית קוֹדֶשׁ” (דניאל, י"א, ל') שבספר דניאל מתרגמים את המילה "כתים" כרומאים. דניאל אף מנבא בספרו נבואות רבות בדיעבד, שלפי ניתוח תוכנן ניתן להבין כי הן עוסקת בתקופה ההלניסטית בארץ ישראל. לפי ניתוח אותה הנבואה, נראה כי דניאל אכן רומז על הרומאים בפסוק זה.^[5] בתוך פשר חבקוק נאמר על הכתים כי ”המה זבחים לאותותם, וכלי מלחמתם המה מוראתם”. לדברי חוקר המקרא משה צבי סגל, פירוש זה עשוי לעלות בקנה אחד עם אורחות חייהם של הרומאים: הרומאים אכן הקריבו קורבנות לנוכח דגלי הצבא שלהם, והנשק שלהם סייע להם להטיל אימה על אויביהם. בהמשך המגילה מסופר על ”מושלי הכתיאים, אשר בעצת בית אשמה יעבירו איש מלפני ריעהו, מושליו זה אחר זה יבואו לשחית את הארץ”. סגל מייחס את הביטוי "בית אשמה" המופיע כאן לסנאט הרומי, שמינה מפקדים צבאיים ומושלים לצורך ניהול הפרובינקיות.^[6]

הנוסח שבו משתמשת המגילה לאותו התיאור השלילי של הרומאים זהה במידה רבה ללשון שבו משתמש פרק ח' שבספר מקבים א' כדי לתאר אותם, אך במקרה זה לצורך תיאור חיובי, ולא שלילי.^[7] לדברי ההיסטוריון דוד פלוסר, בכל מקום שבו מחברו של ספר מקבים א' רואה את מעלותיה של רומא, מחברו של ספר חבקוק רואה בו את מגרעותיה.^[8] עם זאת, פשר חבקוק נוטה להשמיט חלקים המופיעים בפרק ח' שבספר מקבים א', אם לא עלה בידו לעבד אותם כך שיציגו את רומא בצורה ביקורתית.^[9]

במהלך המגילה מוזכרת דמות בשם "הכוהן הרשע", שסגל מזהה אותה עם הכוהן הגדול אלכסנדר ינאי. על אותו כוהן רשע מסופר כי ”כאשר משל בישראל רם לבו, ויעזוב את אל, ויבגוד בחוקים בעבור הון, ויגזול, ויקבוץ הון אנשי מס אשר מרדו באל, והון עמים לקח לוסיף עליו”. לדברי סגל, פירוש זה מתייחס לאזורים הרבים שכבש ינאי ובזז את רכושם, וכן למלחמת האזרחים שאירעה בימיו של ינאי.^[10] על הכוהן הרשע מסופר במגילה כי הוא גם ”רדף אחר מורה הצדק לבלעו בכעס חמתו”. חוקרים אחדים מצאו בכך ראייה לרדיפה של השלטונות במהלך אותה מלחמת אזרחים אחרי מורה הצדק, הלא הוא מייסדה של כת מדבר יהודה.^[11]

במגילת "פשר חבקוק" לא נרמז ישירות על כיבוש פומפיוס את ארץ ישראל ב-63 לפנה"ס. לפיכך, לדברי סגל, אין להניח כי המגילה נכתבה בתקופה הרומית בארץ ישראל, ולדבריו היא ככל הנראה נכתבה קודם לכן. במקום זאת, סגל סבור כי מטרתה של המגילה היא להתריע מפני האימפריה הרומית ומגמות ההתפשטות שלה.^[12] סגל משער, אפוא, כי המגילה נכתבה בסיבות שנת 90 לפנה"ס.^[13] לעומתו, ההיסטוריון חנן אשל סבור כי למגילה יש שני רבדים: הרוב המקורי, הקדום יותר, עוסק במאבקו של מורה הצדק בכוהן הרשע, הוא, ככל הנראה, אלכסנדר ינאי, ואילו הרובד השני והמאוחר עוסק במעלליה של רומא. זאת, עקב הזמן שחלף בין תקופת שלטונו של אלכסנדר ינאי בארץ ישראל לתקופת השלטון הרומי.^[14] לדברי אשל, אין כל חפיפה בפשר חבקוק בין החלקים העוסקים בכתים לבין החלקים העוסקים בכהן הרשע. בנוסף, אשל סבור כי אף על פי שהכיבוש הרומי בארץ ישראל אינו מוזכר במגילה באופן ישיר, הוא כן מוזכר בעקיפין. במגילה נאמר באופן נבואי לכאורה כי השלל הרב שצברו החשמונאים ייתפס לבסוף על ידי הכיתים, הם הרומאים: ”כוהני ירושלם האחרונים, אשר יקבוצו הון ובצע משלל העמים, ולאחרית הימים ינתן הונם עם שללם ביד חיל הכתיאים”.^[15]

פשר חבקוק

תוכן

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Wikiwand - on

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: מגילות מדבר יהודה/1QpHab פשר חבקוק
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פשר חבקוק