צ'יפס טורטייה

צ'יפס טורטייה הוא חטיף העשוי מטורטיות תירס (אנ'), שנחתכות למשולשים, ולאחר מכן עוברות טיגון או אפייה (לחלופין הוא עשוי להיות בצורת דיסקים שנחתכו מבצק תירס ואז עברו טיגון או אפייה). טורטיות תירס עשויות מתירס, שמן צמחי, מלח ומים. אף על פי שיוצרו לראשונה באופן מסחרי בלוס אנג'לס, ארצות הברית, בסוף שנות ה-40,^[1] מקורו של צ'יפס הטורטייה מהמטבח המקסיקני, שבו קיימות מנות דומות, כמו טוטופוס וטוסטאדאס.^[2]

צ'יפס טורטייה

מאכלים
סוג	חטיף
מוצא	מקסיקו
מרכיבים עיקריים	טורטיית תירס

ילדה אוכלת צ'יפס טורטייה עם פיקו דה גאלו

החטיף עשוי בדרך כלל מתירס צהוב, ולעיתים מתירס לבן, כחול או אדום. צ'יפס המיועד לטבילה לרוב יהיה מומלח קלות בלבד, בעוד חטיפים שנועדו לאכילה כפי שהם עשויים להיות מתובלים במגוון טעמים.

היסטוריה

צ'יפס טורטייה בצורת משולש זכה לפופולריות בשנות ה-40 בזכות מנהלת מפעל הטורטיות המקסיקני "אל זראפה", רבקה ווב קרנזה, כדרך לעשות שימוש בטורטיות מעוותות שנדחו ממכונת ייצור הטורטיות האוטומטית שבה השתמשו במפעל מערב לוס אנג'לס. קרנזה גילתה שכאשר חותכים את הטורטיות המעוותות למשולשים ומטגנים אותן, מקבלים חטיף צ'יפס, את החטיף היא מכרה תמורת דיים לשקית. בשנת 1994, קיבלה קרנזה את פרס טורטיית הזהב על תרומתה לתעשיית המזון המקסיקנית.^[1]

טקס-מקס ומטבח מקסיקני

צ'יפס טורטייה הוא מתאבן פופולרי במסעדות טקס-מקס ואוכל מקסיקני בארצות הברית וברחבי העולם. הפופולריות שו מחוץ לקליפורניה זכה לעלייה מתמדת בסוף שנות ה-70, כאשר הם החלו להתחרות בחטיפי תירס (אנ'), חטיף הטבילה הפופולרי במהלך שלושת הרבעונים הראשונים של המאה ה-20.^{[דרוש מקור]} הם מוגשים בדרך כלל עם מטבל, כגון סלסה, צ'ילה קון קסו או גואקמולה. כאשר אינם מוגשים עם מטבל, הצ'יפס לרוב מתובל בעשבי תיבול ותבלינים שונים. למרות שהם זמינים כעת ברחבי העולם, ארצות הברית מהווה את אחד השווקים העיקריים של צ'יפס הטורטייה. שמות מותגים מסחריים לחטיפי צ'יפס טורטייה כוללים: דוריטוס, טוסטיטוס, חטיפי פילאס פוג ונוספים.

מנה משוכללת יותר המשתמשת בצ'יפס טורטייה היא נאצ'וס. המנה הומצאה לראשונה במקסיקו בשנת 1943. מקורם בעיירה המקסיקנית הקטנה פיאדרס נגראס, המנה פותחה על ידי המלצר איגנסיו "נאצ'ו" אנאיה. נאצ'ו אילתר את המנה עבור חיילים אמריקאים שסעדו במסעדה בה עבד, כאשר נדרש לאלתר מנה זריזה מהמצרכים שהיו ברשותו. הוא חתך טורטיות למשולשים וטיגן אותם, לאחר מכן הוסיף להם פלפל חלפניו וגבינה מגורדת.^[3] הנאצ'וס מוגשים לרוב עם גבינה מותכת או מגוררת, ותוספות מגוונות נוספות, כגון: בשר, סלסה (למשל פיקו דה גאלו), שעועית, גואקמולה, שמנת חמוצה, בצל חתוך לקוביות, זיתים וחלפניו כבוש. במסעדות רבות לעיתים מחממים את הנאצ'וס בתנור לפרק זמן קצר כדי לחמם את הצ'יפס ולהתיך את הגבינה.

חטיף תירס

קיימים חטיפי תירס רבים שאינם עשויים מטורטיות, אלא מקמח תירס שעובד לצורה מסוימת, בדרך כלל בצורה אליפטית. חטיפי תירס אלו דומים בהכנתם וצורתם לחטיפי תפוחי אדמה. חטיף תירס פופולרי בסגנון זה הוא הפריטוס.^[4] ההבדל העיקרי בין התירס בטורטיה לזה בחטיפי התירס המעובדים הוא שהתירס שבטורטיית התירס עבר תהליך המכונה ניקסטמיליזציה (אנ'), הכולל עיבוד של התירס הטרי עם סיד.^[5]

ראו גם

• קסדייה
• טורטייה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צ'יפס טורטייה בוויקישיתוף