ריי בלנשרד

ריי מילטון בנלשרד (באנגלית: Ray Milton Blanchard; נולד ב-9 באוקטובר 1945), הוא פסיכולוג קליני וסקסולוג קנדי-אמריקאי, מעורכי ה-DSM, נמנה עם חלוצי המחקר האטיולוגי על נטיות מיניות ופאראפיליות כגון חנק ארוטי ופדופיליה וכן חקר תופעת האוטוגינאפיליה.

ריי בלנשרד
Ray Blanchard

לידה	9 באוקטובר 1945 (בן 79) המונטון, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום מגורים	קנדה
ענף מדעי	פסיכולוגיה
השכלה	מערכת האוניברסיטאות של אילינוי אוניברסיטת פנסילבניה
מנחה לדוקטורט	קורט פרוינד
תארים	דוקטור לפילוסופיה
אתר רשמי

חינוך וקריירה

בלנשרד נולד בהמונטון, ניו ג'רזי. הוא השלים תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת פנסילבניה ב-1967, ותואר דוקטור באוניברסיטת אילינוי 1973, משם המשיך למחקר פוסט-דוקטורנטי באוניברסיטת דלואיז (קנדה), אחרי כן קיבל משרה במכון המתאמי בברמפטון^[1] (עיר באזור המטרופוליטני של טורונטו). שם פגש את מורו, הרופא הצ'כי ממוצא יהודי קורט פרונד, באותה עת, פרונד ערך ניסוי חלוצי, על סירוס כימי כטיפול לתוקפי-מין.^[2] ב-1980 הצטרף בלנשרד למכון הפסיכיאטרי קלארק בקנדה (עתה חלק מהמרכז להתמכרות וטיפול נפשי שם)^[3], בו הוא עובד עד היום. בשנת 1995 בלנשרד התמנה לראש המערכה לסקסולוגיה קלינית בתוכנית למשפט ובריאות הנפש של מכון CAMH, כמו כן, משמש בלנשרד כפרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת טורונטו. הוא שימש חבר בוועדה לענייני מגדר ומיניות של מחברי ה-DSM-4,^[4] ונמנה עם עורכי המהדורה החמישית של הספר. על פי אינדקס הציטוטים האקדמי אתר המדע (Web of Science), מאמריו המדעיים צוטטו למעלה מ-1800 פעמים, עם ממד H של 27.^[5]

חקר תופעת האוטוגינאפיליה

אחת מתרומותיו המדעיות המרכזיות של בלנשרד היא חקר תופעת האוטוגינאפיליה (Autogynephilia) המתאפיינת בגברים בעלי כמיהה חזקה ועקבית להופיע כנשים, אשר תמיד מגורים מינית מלהופיע כנשים.

לפי עבודתו של בלנשרד, מלבד המניע הנפוץ לטרנסקסואליות שהינו דיספוריה מגדרית שמקורה בהפרעת זהות מגדרית בילדות (GIDC), גם אוטוגינאפיליה כצירוף של פטישיזם טרנסווסטי עם חוויות עבר ייחודיות,^[6] הוא מניע אפשרי לטרנסקסואליות.

מבחינה קטגורית, בלנשרד מציע לחלק את ציבור הנשים הטראנסקסואליות לשני סוגים,^[7] שהוא מכנה "טרנסקסואליות הומוסקסואליות" ו"טראנסקסואליות הטרוסקסואליות", לתיאור משיכתן המינית של הראשונות לזכרים והשניות לנקבות (הקריטריון לזכריות הוא מין כרומוזומאלי), כשמטרתו של בלנשרד להדגיש את השוני האטיולוגי לשני סגנונות החיים הללו. חלוקה זו בעייתית משתי סיבות; היא צרה ומשייכת את המושג מין לכרומוזומאלים בלבד, בעוד שבעולם הסקסולוגיה, למונח מין יש מספר קריטריונים, ביניהם רמות הורמונאליות, פנוטיפ.^[8] הסיבה השנייה היא שהחלוקה מבלבלת והופכת את היוצרות – מקובל שאישה טרנסקסואליות שהיא "הומוסקסואלית" היא למעשה מי שנמשכת לנשים ולא לגברים (מבלי לייחס חשיבות לקריטריון הכרומוזומאלי), וכן ההפך, אישה טרנסקסואלית שנמשכת לגברים היא למעשה הטרוסקסואלית. מסיבות שצוינו ואחרות, ממצאיו של בלנשרד זכו לביקורת רבה בקהילת הטרנסקסואלים באופן כללי.^[9]

בלנשרד הציע גם חלוקות נוספות אך טען שנחוץ מחקר נוסף אודותיהן.^[10]

הפסיכולוג והמתמטיקאי ג'יי מייקל ביילי, ואן לורנס הביעו מידת מה של הסכמה עם תפיסתו של בלנשרד את האטיולוגיה של טרנסקסואליות. ביילי גם הוא ספג ביקורת על הצגת רעיונותיו של בלנשרד, בחיבור משפיע שכתב בנושא.^[11]

השפעת סדר הלידות האחאי על התפתחות הומוסקסואליות

בלנשרד הציע את תאוריית אפקט סדר הלידות האחאי (אנ'), שמקובלת על רבים בקהילה המדעית. לפי תאוריה זו, הסיכוי להופעתה של נטייה מינית הומוסקסואלית (משיכה רומנטית ומינית בין זכרים שזהותם המגדרית גברית) עולה ככל שלזכר האנושי יש יותר אחים זכרים (מספר האחיות אינו משנה במאום, לעניין זה). ההשערה מתייחסת לזכרים בלבד, כלומר אינה עוסקת בנקבות ואין ליישם את עקרונה להתפתחות צורותיה השונות של לסביות או להתפתחות הנטיות המיניות העיקריות בקרב נקבות אנושיות בכלל.^[12][13][14] יש הרואים באפקט סדר הלידות האחאי (של זכרים) כאחד המנבאים החזקים ביותר להתפתחותה של נטייה מינית הומוסקסואלית בין זכרים (לצד נון-קונפורמיות מגדרית בילדות).

לפי הממצאים, סיכויו של אדם להתפתח למצב של קיום יחסי מין עם גברים בבגרותו (או להזדהות כהומוסקסואל) הוא 2%,^[15] כל אח מגדיל את סיכויי הפרט ב-33%^[15] (בחישוב כללי התרומה היא בסביבות 2.6%) ביחס לאוכלוסייה, והסיכוי הטוטאלי של אדם להיות מושפע מאפקט סדר הלידות הוא בסביבות 4.6% (2, ועוד 2.6% יחדיו).^[15]

בלנשרד משער שאפקט סדר הלידות נגרם בשל תגובה חיסונית בגוף האם האנושית, המשפיעה על הסביבה התוך-רחמית של התינוק הזכר שלה – משום שחלבוני אנטיגן מסוג H-y נוצרים על ידי עוברים זכרים,^[16] ומערכת החיסון של האם מגיבה אליהם בכל לידה, והתקיפה כרוכה בשינוי פוטנציאלי של אופייה הביוכימי של הסביבה התוך רחמית לכזה ש"מניח את הקרקע" להתפתחות מאוחרת של נטייה הומוסקסואלית. מתוקף אופייה של מערכת החיסון עצמה, הרי שהתקיפה הזאת (המשפיעה על התפתחות המוח של העובר הזכר), הולכת ומתעצמת בכל לידה, ומגדילה את הסיכוי להתפתחות נטייה הומוסקסואלית.

יש לציין כי בלנשרד עצמו^[17] אינו רואה באפקט סדר הלידות הסבר בלעדי להומוסקסואליות, והוא סבור כי למצבים מסוימים של התנהגות הומוסקסואלית עשויים להיות הסברים אחרים.

5 DSM

בלנשרד היה יושב ראש הוועדה בנושא הפרעות זהות מגדרית ומיניות של ארגון הפסיכולוגים האמריקני והוא מעורכי ההמלצות הטיפוליות בהפרעות אלה, כפי שהתפרסמו במהדורה החמישית של ספר האבחנות הפסיכיאטרי - DSM.

על הוועדה לחיבור הפרק על פאראפיליות ב-DSM-5 אמר לפרופסור לביו-אתיקה אליס דרגר (Alice Dreger) את הדברים הבאים:^[18]

"ניסינו להרחיק לכת ככל הניתן ב דה-פתולוגיזציה של פאראפיליות קלות ולא-מזיקות, תוך הכרה שפאראפיליות חריפות שמטרידות ו\או פוגעות באינדיבידואלים ונוזקות אותם ו\או זולתם, צריכות להיות מתויגות כהפרעות".

טליופיליה

בלנשרד טבע את המונח "טליופיליה" (Teleiophilia) לתיאור משיכה מינית לאנשים מבוגרים-זקנים. המונח שמיש בספרות הסקסולוגית.^[19]

פדופיליה והבפיליה

בלנשרד הציע לשכתב את ההגדרה המקצועית^[20] המובאת ב-DSM-4 לתופעת הפדופיליה, אל ה-DSM-5,^[21] הוא הציע להתחיל בשינוי שם האבחנה מפדופיליה ל"הפרעה פדופילית" - פעולה שקרא לביצועה כבר במספר פרסומים,^[22] וסיבותיה בין היתר, היא ההבחנה הכללית שבלנשרד מבקש להטמיע בעולם הפסיכולוגיה - הבחנה בין פאראפיליה כשלעצמה, לבין הפרעה-פאראפילית (Paraphilic disorder) - מונח המדגיש את היות הפאראפיליה אגו-דיסטונית לבעילה (כלומר, הפרט חש אנטגוניזם כלפי הפאראפיליה שלו). בלנשרד ציין דעות דומות בקרב עמיתיו, דוגמת ריצ'רד גרין^[23][24], ויליאם או'דונאיו^[25]

בשנת 2008 פרסם בלנשרד, יחד עם מספר עמיתים ממכון CAMH ואוניברסיטת טורונטו, מאמר משפיע המציע לכלול את המונח "הבפיליה" (Hebephilia), המתאר משיכה מינית לילדים בגיל 11–14 במהדורה החמישית של המדריך.^[26] מצד אחד, ההצעה ספגה לביקורת ממספר פסיכולוגים ידועים, מהמישור המגדרי-מיני והמשפטי. המבקרים טענו שהצעתו של בלנשרד מבקשת להדביק תווית פתולוגית על התנהגות שאינה בהכרח בעייתית מבחינה ביולוגית - כל מקרה לגופו. בין המקרים היו הפסיכולוג והעורך-דין ריצ'רד גרין, עורך ה-DSM-4 מייקל פירסט,^[27] הפסיכולוגית המשפטית קרן פרנקלין,^[28] ורופא המין צ'ארלס אלן מוסר.^[29] מצד שני, היו מי שטענו שהצעתו של בלנשרד אינה הולכת מספיק רחוק, כלומר שצריך להרחיבה ולפתח עוד יותר את החקיקה בנושא, ולא ההפך, כמו למשל הפסיכולוג-סקסולוג, המומחה לטיפול בהתעללות מינית בילדות, ויליאם או'דונאיו.^[30]

ביקורת

בשל המחלוקת שעורר בלנשרד בקרב קהילת הטרנסקסואליות, זכה מינויו ליושב ראש הוועדה לביקורת מצד פעילי זכויות להט"ב קנדיים.^[31][32]

הפסיכיאטר והסקסולוג ריצ'רד גרין חלק^[33] על טענתו של בלנשרד כי יש להכיר בתופעת ההבפיליה^[34] כפסיכופתולוגיה.

ראו גם

• פסיכולוגיה
• סקסולוגיה
• זהות מגדרית
• נטייה מינית

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של ריי בלנשרד (באנגלית)

מדיה וקבצים בנושא ריי בלנשרד בוויקישיתוף

• ריי בלנשרד, ברשת החברתית פייסבוק
• ריי בלנשרד, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• ריי בלנשרד, ברשת החברתית LinkedIn
• ריי בלנשרד, באתר ResearchGate
• ריי בלנשרד, באתר גוגל סקולר
• ריי בלנשרד, באתר Semantic Scholar
• ריי בלנשרד, באתר Academia.edu

• Blanchard Staff Webpage via Centre for Addiction and Mental Health
• Ray Blanchard profile via American Psychiatric Association
• Origins of the Concept of Autogynephilia - Written by Blanchard in February 2004