שובע

שובע היא תחושה המצביעה על צריכת כמות מזון מספיקה והיעדר תחושת רעב.

יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.

מזון הוא צורך בסיסי של בעלי חיים המעניק להם אנרגיה הדרושה להם לצורך תפעול הגוף. כאשר צורך זה מסופק דיו, האדם או בעל החיים מרגיש "מלא", בשל התמלאות הקיבה. נקודת הזמן בה מורגשת תחושת השובע לאחר תחילת פעולת האכילה היא סובייקטיבית, שכן היא מושפעת מאפיוני מערכת העיכול של כל יצור חי, בהתאם לאורח וסביבת חייו. לבעלי חיים שונים אפיונים פיזיולוגיים שונים התורמים להבדלים ביניהם בהקשר לתחושת השובע. לדוגמה: בעלי חיים בתת-סדרה של מעלי גירה (פרה, כיבשה, אייל וכו'), אשר ניזונים מהצומח בלבד, מערכת עיכול מורכבת מארבע קיבות, מכיוון שפירוק צלולוזה, שהיא מרכיב עיקרי בצמחים, מחייב התססה באמצעות חיידקים, והתהליך של העיכול נעשה בשלבים, כאשר העלאת הגירה היא חלק מהתהליך.^[1] אפיון זה בהכרח אומר שהם צורכים כמות מזון גדולה יותר משאר בעלי החיים בעלי קיבה אחת. אצל מכרסמים למשל העיכול נעזר בחיידקים המאוכסנים בתוספתן. אדם שהוא אומניבור (אוכל כל) התוספתן מנוון ומבנה מערכת העיכול הותאמה לאורח חיים של ציידים - לקטים. בעלי חיים צמחוניים זקוקים לכמויות גדולות של מזון ביחס לטורפים או אומניבורים. טורפים נהנים ממזון עתיר חלבונים ושומנים, ואין להם צורך במערכת כבדה ומורכבת כמו למעלי הגירה, אבל הם זקוקים לאנרגיה מתפרצת וכח רב, ולכן למחזור מהיר של העברת מרכיבי המזון ממערכת העיכול לדם.

גורמים שמשפיעים על התיאבון

תחושת שובע היא מצב פיזיולוגי ונוירו-הורמונלי מורכב, המציין את סיומו של הצורך באכילה. כאשר מזון נכנס לקיבה, דפנות הקיבה נמתחות, וקולטני מתיחה שולחים אותות עצביים למוח, המציינים את מידת התמלאות הקיבה. זו התחושה המיידית של שובע. אבל השליטה על תחושת הרעב והשובע מורכבת יותר: היא תוצר של אינטראקציה בין מספר מערכות בגוף, המעבירות אותות למוח על מצב האנרגיה ומידת התמלאות מערכת העיכול.^[2]

אצל בני האדם ישנן מספר סיבות שיכולות להיות קשורות לפעולת הגבלת צריכת המזון :

• תחושת "מלאות" הנגרמת כתוצאה מהתנפחות של הבטן, שיכולה לעצור את האדם מלהמשיך באכילה.
• רמת סוכר גבוהה בדם או כמות גדולה של רקמת שומן משפיעות על הבקרה של התיאבון.
• גורמים רגשיים או פסיכולוגיים יכולים אף הם לגרום לתחושת השובע או לעכב אותו; אדם שנמצא במצב רוח ירוד יכול להרגיש תחושת שובע מלאה מאכילת כמות קטנה של מזון.
• אנשים בדיאטה יכולים להגביל את כמות המזון הנאכל על ידי הימנעות או הפסקת האכילה לפני שהם מרגישים שבעים, גם כאשר תחושת הרעב עדיין חזקה מתחושת השובע, הרצון לאכול עוד נמצא תחת שליטה ויכול להידחות.
• צריכת תרופות מסוגים שונים הפועלות על מערכת העצבים, כדוגמת פוקלין או ריטלין, מדכאת את התיאבון וגורמת לתחושת שובע, גם לאחר אכילה מועטה בלבד. מאידך ישנן תרופות מעוררות תיאבון^[3]

הבקרה על תחושת הרעב והשובע

תחושת הרעב והשובע נגרמת על-ידי שילוב של חמישה גורמים המושפעים זה מזה: ויסות תחושת הרעב והשובע נעשה במרכז הנמצא בהיפותלמוס.^[4]

מבנה מרכז השובע בהיפותלמוס

היפותלמוס הוא אזור קטן אך חשוב מאוד במוח, שתפקידו לווסת פונקציות גוף רבות, כולל טמפרטורה, שינה, צמא, רעב ושובע.^[5]

בתוך ההיפותלמוס, ישנם גרעינים (קבוצות של תאי עצב) ספציפיים שמשחקים תפקיד מרכזי בוויסות הרעב והשובע:

• הגרעין הארקואטי (Arcuate nucleus): גרעין זה הוא "מרכז הבקרה" העיקרי. הוא קולט אותות הורמונליים ונוירוטרנסמיטרים שונים הקשורים לרעב ושובע, כמו לפטין וגרלין ומעביר את המידע הלאה.^[6]
• הגרעין הפארא-וונטריקולרי (Paraventricular nucleus): גרעין זה מקבל מידע מהגרעין הארקואטי ומשפיע על תחושת השובע.
• הגרעין הלטרלי בהיפותלמוס (Lateral hypothalamic area): גרעין זה מעורב ביצירת תחושת הרעב.^[7]

מנגנון הרעב והשובע מורכב וכולל רשת של נוירונים וכימיקלים שונים. ההיפותלמוס פועל בשיתוף פעולה עם אזורים אחרים במוח ועם מערכות גוף נוספות כדי לווסת את צריכת המזון.^[8]

בקרה הורמונלית של הרעב והשובע

ארבעה הורמונים מווסתים את תחושות השובע והרעב: המנגנון המפעיל אותם נקרא משוב חיובי.

• לפטין (LEPTIN) – הורמון המופרש מתאי שומן וגורם לתחושת שובע. מדכא את התיאבון ומגביר את קצב צריכת האנרגיה בתאים.
• גרלין (GHERLIN) – הורמון המופרש מהקיבה וגורם לתחושת רעב. רמת ההורמון גבוהה כשהקיבה ריקה, ויורדת כשהיא מלאה. מתברר שרמת האסטרוגן מקטינה את הפרשת הגרלין, וחשיפה לשמש מגדילה אותה ולכן רמת הגרלין גבוהה יותר בגברים מאשר בנשים.^[9][10]
• GLP-1 – הוא הורמון פפטידי (Glucagon-like peptide-1) השייך למשפחת האינקרטינים,^[11] ביחד עם GIP המופרשים מרירית המעי וגורמים להפרשת אינסולין, עיכוב בהפרשת גלוקגון והאטה בהתרוקנות הקיבה. השפעות אלו תורמות להורדת רמות הסוכר ברקמות וירידה בתחושת הרעב ובכך מתאימות לטיפול בסוכרת.
• כולציסטוקינין (CCK): הורמון המופרש מהמעי הדק בתגובה לנוכחות שומנים וחלבונים, מעכב את התיאבון ומגביר את תחושת השובע.^[12]

שילוב ההורמונים האלה מאפשרים שליטה על איזון בין צריכת האנרגיה, מצב מערכת העיכול ותחושת הרעב והשובע.

השפעת רמת הסוכר בדם

האינסולין – ההורמון המופרש על-ידי הלבלב כאשר סוכר מועבר מהמעי לדם וגורם להאצה בהחדרת הסוכר מהדם לתאים ובכך מוריד את רמת הסוכר שבדם ומעלה את צריכת האנרגיה של התאים. השפעתו איננה ישירה על מרכז השובע, אלא על הפרשת הלפטין כתוצאה מעליה או ירידה של רמת הסוכר בתאי השומן.^[13] מחסור באינסולין גורם לעליית רמת הסוכר בדם, אבל למחסור סוכר (גלוקוז) ברקמות, כתוצאה מכך עלול להיווצר מצב של קטוזיס, הנובע ממטבוליזם של שומנים במקום סוכרים, ואופייני לסוכרת מסוג 1 (סוכרת נעורים) לכן תחושת הרעב מתחזקת, ויכולה לגרום להשמנה (בעיקר בסוכרת מסוג 2) ולהרזיה בסוכרת סוג 1.

מערכת העצבים הפאראסימפתטית

מערכת העיכול: הקיבה, התריסריון המעי הדק והמעי הגס מבוקרים על-ידי מערכת העצבים הפאראסימפתטית. מערכת זו מורכבת משלוחות עצבים מוטוריות וסנסוריות, ואיננה מבוקרת על-ידי המערכת הסימפטתית (שמחייבת החלטה או מודעות). תחושת מלאות ושובע מוגברת כאשר לחץ המזון בתוך מערכת העיכול מוגבר. אבל הבקרה העצבית על תחושת השובע והרעב מורכבת יותר.

• בקרה על תנועת המעי והקיבה: תהליך העיכול נעשה תוך כדי העברת המזון לאורך מהמעי בתנועה פריסטלטית. שליטה על התנועה, על התיאום בין מרכיבי המעי וקצב העיכול, מבוקרת על-ידי סנסורים ונשלטת על-ידי המערכת הפאראסימפטטית. הפרעה בתהליך הפריסטלטי לאורך המעיל יכולה לגרום לתסמונת המעי הרגיז וירידה בתיאבון.^[14]
• קצב הפרשת אנזימי עיכול: אנזימי העיכול מופרשים בהתאם להרכב המזון, למשל עמילן במזון מזרז הפרשת עמילאז לקיבה, שומנים מזרזים הפרשת מיצי כיס המרה מהכבד, חלבונים, או חומצות אמינו מגבירות הפרשת פרוטאזות לתריסריון וסוכרים מזרזים הפרשת אינסולין לדם. התיאום בין הרצפטורים (קולטנים) במעי לבין בלוטות המפרישות אנזימים מבוקר על-ידי מערכת זו. במצב של שובע מוגברת התנועה וקצב הפרשת האנזימים.
• תגובה מותנית: תגובה רפלקסיבית היא תגובה אוטומטית נרכשת. תגובה זאת הודגמה בניסוי בכלבים שזיכה בפרס נובל (1904) את המדען הרוסי איוואן פבלוב. הכלב שהורגל לשמוע פעמון לפני שהוגש מזון, החל להפריש רוק לשמע פעמון ללא קשר למזון.^[15] גם באדם תחושת רעב מוגברת לנוכחות ריח או תמונה של מזון אהוב, מאידך ריח או מראה לא מושך גורם לתחושת דחיה מלווה בתחושת שובע ואף בחילה ממזון.

גורמים המשפיעים על תחושת השובע

השפעת הרכב המזון

• מזונות עשירים בחלבון ובסיבים תזונתיים תורמים לתחושת שובע ממושכת יותר.^[16]
• מזונות שלהם ערך אנרגיה (קלוריות) נמוכה ומסה גולמית גבוהה (כמו ירקות ופירות) ממלאים את הקיבה וגורמים לתחושת שובע.
• השפעת הטעם: טעם המזון מרכב מקולטנים בלשון (טעם מר, מתוק, מלוח וחמוץ) וחוש הריח המאפיין את מקור המזון. ככלל טעם מתוק ומלוח מגבירים את תחושת הרעב, וטעם מר דוחה אותו.

השפעה פסיכולוגית-רגשית

• בולימיה: בולימיה נברוזה היא מחלה שבה קיים רעב בלתי נשלט, עיסוק קיצוני באוכל כמנגנון הגנה כנגד כאב נפש כלומר דחיה של תחושת השובע הטבעית.
• אנורקסיה: אנורקסיה נרבוזה היא מחלה שבה קיימת תחושת שובע ובחילה מכל מזון. התוצאה של שתי מחלות אלה היא איבוד משקל, הרס רקמות ואף לאבדן חיים מרעב.^[17]
• מצב של מתח פתאומי מפעיל רפלקס של סכנה – שמתבטא בהפרשת אדרנלין לדם והפעלת המערכת הסימפטטית הגורמת אוטומטית לדחיית תחושת רעב, לעצירה או האטה של תנועת המעי ולשחרור אינסולין, כך שכל המערכות בגוף מוכנות לתגובה מהירה של תקיפה או בריחה.
• מצבים תודעתיים/התנהגותיים יכולים להשפיע על תחושת רעב או שובע. תופעה זאת ניכרת בעיקר במשבר או בריגוש קיצוני. פעילות מאד אינטנסיבית מקטינה את תחושת הרעב – אבל הפסקתה מעלה אותו. בתחילת הריון התיאבון יורד, בהמשך ההריון הוא עולה. עייפות מקטינה אותו. ^{[דרוש מקור]}

תרופות המשפיעות על תחושת השובע

תחושת השובע מתקשרת הרבה פעמים ברצון של הפרט לרזות. כיום קיימים טיפולים מדכאי תיאבון, כמו תרופות ודיאטות.^[18] אלו תורמים להרגשת השובע, ובכך מגבילים את כמות צריכת המזון של האדם. תרופות אלה מהוות את אחד הפתרונות המובילים כיום לבעיות עודף המשקל. למשל שימוש בנגזרות של הורמון הלפטין, או GLP-1, משמשות לדיכוי תיאבון ולשריפת שומנים מהירה יותר ותורמות גם להורדת רמת הסוכר בדם, בדרך כלל במצב של מחלה הגורמת לחולשה וחום יש ירידה בתיאבון, ותחושת שובע ואף בחילה, בדומה למנגנון של מתח קיצוני.^[19]

ביטויים הקשורים למילה שובע

בשפה העברית משתמשים לעיתים במילים לנושאים שונים ובכוונות שונות. השורש "שבע בהטיות שונות משמש לביטויים שונים שאינם קשורים כלל למזון.

דוגמאות

• שבע ימים – "וימות איוב זקן ושׂבע ימים..."^[20] – כלומר ימיו עברו בשביעות רצון והניבו טוב.
• שבע נחת – "האב שבע נחת מבנו", או בשימוש נגטיבי "לא שבעתי ממנו נחת.." כלומר העניק או שלל מהאב שביעות רצון מפעולותיו.^[21]
• שבע אכזבות – האכזבות היו מרובות מדי – " הקהל שבע אכזבות וזה משפיע עליו לא לבא למגרש"^[22]
• " לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי..." (ישעיהו, א', י"א) דברי הנביא בשם האל, המביע סלידה מהפולחן של זבח רב.
• שבע מרורים – תלאות ואכזבות רבים היו בחייו^[23]
• שבע רצון – מרוצה.^[24] התוצאה של פעולה או מצב מספקת את רצונו.

ראו גם

• תזונה
• תסמונת פראדר וילי

קישורים חיצוניים

• שובע, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)