שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

תהילים מ"א

מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

Remove ads

תהילים מ"א הוא המזמור הארבעים ואחד בספר תהילים (לפי המספור בוולגטה ובתרגום השבעים, המזמור ממוספר כמזמור ה-40) ועוסק בתפילה לרפואה בזמן שאויבי המשורר מצפים למותו, ובתודה על ההצלה. זהו המזמור האחרון בספר הראשון של תהילים, ופסוקו האחרון הוא חתימה לספר כולו.

עובדות מהירות תהילים מ"א לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. ...

יש האומרים כי אמירת הפרק היא סגולה להצלה בספינה[1]

Remove ads

תוכנו של המזמור

סכם
פרספקטיבה

מזמור מ"א מורכב מארבע עשרה פסוקים, ומחולק לשלושה חלקים עיקריים:

א'-ד' - ברכה למסייע לחולה

אשרי מי מי שמרחם על החולה ומשכיל לטפל בו[2] "אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל" (ב). אשריו, כי כך גם הוא יוכל לזכות לרפואה ולחיים: "ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ"(ד).

ולפי שהיה דוד בורח ובא לידי דלות, והיה נח לו למי שמשכיל לְדַלוּתוֹ וסומך ידו בשעת הצורך, לפיכך היה מברך כל הברכות האלו למי שמשכיל לדל

פירוש הרי"ד, תהלים, מא,ד.

ה'-י"א - תחינת המשורר בחליו

כשהיה המשורר חולה הוא התפלל: "ה' חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ" (ה). ובאותו זמן האויבים רק חיכו שהוא ימות וזממו מזימות כנגדו: "מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ..." (ו) "יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל שֹׂנְאָי עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי" (ח).

בתפילתו הוא אומר על אויבו: ”וְאִם בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר”, יש מפרשים פסוק זה כתיאור רשעות האויב, השמח לאידו ואם יבוא לבקרו ולהשתתף בצערו יהיה זה שקר, כאשר במהלך הביקור ליבו מקבץ את דברי האון שבדעתו לדבר עליו בצאתו[3], ויש המפרשים כי פסוק זה הוא קללה לאויב, שאם בא לראות במפלתי - שוא ידבר לבו, כלומר תקותו תהא לשווא שכן אדרבה: יקבץ און לו, כלומר האון שציפה שיבא עלי - ישוב עליו[4].

פסוק שעורר קושי בתפילה זו הוא דברי המשורר ביחס לאויביו ”וְאַתָּה ה' חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם”, בעוד הנקמה נחשבת למעשה מגונה אף בספר תהלים עצמו, נאמרו כמה הסברים בדבר: א. ה"תשלום" יהיה בכך שיוכיח אותם על התנהגותם הקלוקלת. ב. התשלום יהיה שלא יצטער הוא בצרתם. ג. רס"ג פירש שהכונה להפך, ואשלמה להם טובות תחת רעות, כדרכי הטובה[5].

י"ב-י"ג - ישועתו

אבל החלמתו של המשורר היא ההוכחה: "כִּי חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי" וכן הוכחה לצידקותו של המשורר: "אֲנִי בְּתֻמִּי" הוא תמים, צדיק ולכן זוכה בתמיכת האל.

Remove ads

חתימת ספר ראשון

הפסוק האחרון (י"ד) הוא פסוק חתימה לספר הראשון כולו ”בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן”, ”נותן הודאה לאל בכלותו הספר כמו שהוא מנהג הסופרים” (רד"ק, י"ד)

המזמור בליטורגיה

בתרבות

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תהילים מ"א בוויקישיתוף

הערות שוליים

Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads