תהילים קכ"ו

תהילים קכ"ו הוא מזמור בספר תהילים הפותח במילים: ”שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים”. משורר התהילים מתפעל משיבת הגולים לארץ ישראל ואף רומז כי על אף הקשיים שחווים העולים בהווה, מובטח להם עתיד יותר טוב במולדתם. משורר התהילים מבקש מה', שיחזיר את מצבה של ציון קודם הגלות. שיבת ציון תקופה בתולדות עם ישראל, זכתה לכינויה בזכות הכתוב בכותרת המזמור. היו שכינו כך אף את שיבת העם היהודי לארצו בעת החדשה.^[1] עדות אשכנז נוהגים לומר את המזמור לפני ברכת המזון בימים שאין אומרים תחנון. המזמור הוא חלק ממחרוזת של 15 שירי מעלות המשובצים בספר תהלים ואשר על פי מסורת חז"ל נכתבו כולם על ידי דוד.^[2] מזמור זה הוצע כהמנון למדינת ישראל.^[3]

תהילים קכ"ו שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים. ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה. ג הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים. ד שׁוּבָה ה' אֶת (שבותנו) [שְׁבִיתֵנוּ] כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב. ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ. ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.

תוכן המזמור

הרעיון המתואר במזמור מפי משורר התהילים, בא לידי ביטוי בעוצמת החוויה והנוכחות התמידית של הגאולה, שיבת ציון, קודם שהתממשה ולאחריה.^[4] בקשת משורר תהילים מה' כי ציון תחזור למצבה הקודם מתבטאת בפסוק הראשון: "שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת: בְּשׁוּב ה', אֶת-שִׁיבַת צִיּוֹן - הָיִינוּ, כְּחֹלְמִים" ובפסוק ד' של המזמור: "שׁוּבָה ה', אֶת־שְׁבִיתֵנוּ – כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב". היו שסברו כי הכתוב מבטא פדיון שבויים. פרשנות זו נסמכה על המילים "וְשַׁבְתִּי שְׁבוּת" בספר ירמיהו, פרק מ"ח, פסוקים מ"ו–מ"ז. פסוקים אלו בירמיהו מבטאים את הבטחת האל למואב שיחזיר את שבוייה: "אוֹי־לְךָ מוֹאָב אָבַד עַם־כְּמוֹשׁ כִּי־לֻקְּחוּ בָנֶיךָ בַּשֶּׁבִי וּבְנֹתֶיךָ בַּשִּׁבְיָה. וְשַׁבְתִּי שְׁבוּת־מוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נְאֻם־ה' עַד־הֵנָּה מִשְׁפַּט מוֹאָב".^[5]

הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו

פסוק זה במזמור מביע את חששו של האיכר כי היבול לא יצלח ולכן מוריד את דמעותיו בזמן הזריעה, אבל בסופו של דבר האכר קוצר בשמחה את פירות עבודתו בעת הקציר. שני הפסוקים הבאים מדגישים את הרעיון הזה - מושך הזרע - המתקן שבעזרתו זורעים את הזרעים באדמה - זורע תוך כדי שהוא הולך ובוכה, אבל בזמן הקציר כאשר הוא נושא את האלומות הוא הולך ושר בשמחה. רבים מפרשים את המילה 'דמע' כדמעה או כנוזל. רבי יונה אבן ג'נאח מבאר: ”ועניין אחר מלאתך ודמעך כנוי לשמן”. המילה 'דמע' היא מילה יחידאית במקרא ופירושה הוא: הזרע המובחר המבורר מן הגורן וזאת ניתן להבין מהמילה 'דמעך' הנרדפת למילה 'מלאת' המופיעה בכתוב בספר שמות, פרק כ"ב, פסוק כ"ח: "מלאתך ודמעך לא תאחר".^[6]

מבנה המזמור

נהוג לחלק את המזמור לשני חלקים. החלק הראשון הוא חלק המדבר על העבר וכולל הודיה ואילו החלק השני כולל בקשה אל העתיד.

חלק	תוכן	יצחק עתשלום[7]	עמוס חכם (דעת מקרא)
ראשון	חלומו של העם לחזור למצבו לפני הגלות ושמחת החזרה למולדתם והתפעלות הגויים ממעשי ה'	פס' א'–ד'	פס' א'–ג'
שני	בקשת המשורר מה' שיחזיר את המצב לקדמותו.	פס' ה'–ו'	פס' ד'–ו'

יש הסוברים כי חלקו השני של המזמור הוא נבואה להתגשמות האירועים המסופרים במזמור.^[7]

רקע היסטורי לכתיבת המזמור

בפרשנות ימי הביניים יש מחלוקת לגבי האופן בו יש להבין את המזמור. רד"ק סבור כי התרחיש הוא כזה שבו עם ישראל נמצא בגלות ומחכה לכך שה' יציל אותו משם ויחזירו לארץ. לעומתו, טוען רבי עובדיה ספורנו כי עם ישראל אמנם נמצא בגלות אך יחידים העושים את רצון האל יעלו לארץ ויינצלו.

בין החוקרים שוררת תמימות דעים בנוגע לכך שהמזמור נכתב בתקופה שלאחר היציאה לגלות בבל, אולם הם נחלקים לגבי תארוך מדויק יותר של המזמור.^[8] לב המחלוקת נוגע להבנת הפסוק הראשון במזמור. יש הסוברים כי המזמור נכתב לאחר היציאה לגלות בבל ובמהלכה. לדידם, יש להבין את פשר המזמור כציפייה ותקווה לגאולה. לעומתם, יש הטוענים כי המזמור חובר לאחר סיומה של גלות בבל ועם העלייה ארצה. לשיטתם, את התקוות במזמור יש להבין כמרמזות על השלמת הגאולה ושיקום העיר והארץ ממצבן הרעוע. ישנם גם חוקרים המתארכים את כתיבת המזמור לתקופה שלאחר שיבת ציון. הם סבורים כי המזמור בא לתאר התרחשות היסטורית שכבר אירעה.^[8]

על הפרוכת שכיסתה את ארונו של חוזה המדינה הרצל נכתב פסוק ה' ממזמור קכ"ו: "הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה – בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ".

סיפור חוני המעגל בתלמוד וזיקתו למזמור

בתלמוד הבבלי מסופר אודות שנתו הארוכה של חוני המעגל שארכה שבעים שנה:

אמר רבי יוחנן: כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה : 'שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים' (ספר תהילים, פרק קכ"ו (ע"ע), פסוק א'). אמר: מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא (=האם יש מי שישן שבעים שנה וממשיך לחלום!?)

— מסכת תענית, דף כ"ג, עמוד א'

בפשט הגמרא חוני תמה - איך אפשר להשוות את שיבת ציון לחלום, הרי אין חלום שמתמשך זמן רב כל כך. יש שהסבירו שחוני הבין שהחלום מבטא את הציפייה הארוכה והמתוחה לשיבת ציון בזמן הגלות. תקופת שיבת ציון בימי עזרא ונחמיה באה שבעים שנה אחר חורבן הבית, וחוני תוהה על כך: הרי אין ציפייה והשתוקקות שמחזיקה מעמד שבעים שנה.^[9] על פי הסיפור, בעקבות התהייה הזו נרדם חוני וישן במשך שבעים שנה.

אמצעים אמנותיים במזמור

במזמור שזורים מספר דימויים ומוטיבים. משורר התהילים מדמה את תקופת שיבת ציון להתחדשותו של הטבע. התחדשות זו מזוהה במהפך רגשי עם העצב במזמור: "הזורעים בדמעה" אל השמחה: "ברינה יקצרו".^[10] מוטיב האדרת שם ה' מופיע במזמור בפסוק "אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם -- הִגְדִּיל ה', לַעֲשׂוֹת עִם־אֵלֶּה.". ביטויים נוספים למוטיב זה ניתן למצוא בספר יואל, פרק ב', פסוק י"ז. הדימויים במזמור באים לידי ביטוי כאשר המשורר המקראי מבקש שה' יחזיר את שבוייו או את עמו, אנשים רבים ככל האפשר כמים רבים הזורמים וממלאים את הנגב: "כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב".^[11][12]

פסוק ב' בשירה בנוי מתקבולת מוצלבת. מבנה זה מדגיש את הרעיון שפיהם של השבים ציון יהיו מלאי צחוק ושמחה כשיגיעו לארץ.^[8]

המזמור בתפילות ובליטורגיה

מזמור קכ"ו. כתב יד פארמה

במאות השנים האחרונות נוהגים יהודי אשכנז לשיר את "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון" לפני ברכת המזון בשבתות ובימים טובים. המקור הקדום לדין זה מיוחס לשל"ה הקדוש (המאה ה-16–17) ומובא במשנה ברורה:

כתב של"ה, שבכל סעודה יאמר "על נהרות בבל"; ובשבת, וכן בימים שאין אומרים בהם תחנון, יאמר "שיר המעלות בשוב ה'" וגו'.

— משנה ברורה, סימן א', סעיף קטן י"א

שני מזמורי התהילים הנזכרים בדברי השל"ה משקפים עמדות נפשיות הפוכות ביחס לחורבן. על פי החיוב בשולחן ערוך ”ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג [בגין החורבן]” (אורח חיים, סימן א, סעיף ג): "על נהרות בבל" (תהלים קלז) הוא שיר גלותי מובהק ומלא עצב ועל כן מושר בימות החול. לעומתו, המזמור הוא שיר גאולה ותקווה ולכן נבחר לשבתות וימים טובים, האסורים בצער.^[13]

מקורות אחרים מנמקים את שירת המזמורים הללו טרם ברכת המזון בחיוב על אמירת דברי תורה בסעודה.^[14]

יהודי גרמניה נוהגים להוסיף על אמירת מזמור 'שיר המעלות' ארבעה פסוקים נוספים, המושרים באותה מנגינה: ”תְּהִלַּת ה' יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד” (ספר תהלים, פרק קמ"ה (ע"ע), פסוק כ"א), ”וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּ יָהּ” (ספר תהלים, פרק קט"ו (ע"ע), פסוק י"ח), ”(הַלְלוּיָהּ) הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ.” (ספר תהלים, פרק ק"ו (ע"ע), פסוקים א'–ב'). תכלית תוספת זו היא לייצר חיבור בין שיר המעלות לבין ברכת המזון שבאה מיד לאחריו.^[13]

שיר המעלות המבוצע לפני ברכת המזון זכה למספר לחנים שונים, המפורסם שבהם הוא לחנו של פנחס מינקובסקי בביצוע יוסלה רוזנבלט.^[15] יש עדות בהם יש מנגינה שונה לפי התקופה בשנה.^[16]

מאז קום המדינה, בקהילות ציוניות דתיות רבות נהוג לשיר את שיר המעלות בסיום תפילת ליל יום העצמאות במנגינת התקווה.^[17] וכן יש נוהגים לומר מזמור זה כל יום במקום מזמור על נהרות בבל, להודות על חזרתנו ארצה.^[18]

בנוסף, בחלק מקהילות אשכנז, נוהגים לומר מזמור זה (יחד עם "ברכי נפשי" ושאר מזמורי שיר המעלות) אחרי תפילת מנחה של שבתות החורף, כלומר משבת בראשית עד (ולא עד בכלל) שבת הגדול^[19].

המזמור בתרבות

שירים רבים נכתבו בהשראת מזמור קכ"ו. ביאליק בשירו אל הציפור כתב "וְאַחַי הָעֹבְדִים, הַזּוֹרְעִים בְּדִמְעָה – הֲקָצְרוּ בְרִנָּה הָעֹמֶר?". בשנות ה-30 מתתיהו שלם כתב והלחין את השיר "הזורעים בדמעה" שזכה לביצוע של חבורת רננים.^[20] בשנות ה-50, כתב אברהם בן יצחק את השיר "אשרי הזורעים ולא יקצורו", גם הוא בהשראת המזמור.^[21] אברהם שלונסקי בשירו "זמר" שזכה ללחנו של מרק לברי בביצוע הגבעטרון ורונית אופיר משלב בשירו את השורה ”כי שרוי, מותר הוא לי הזמר, כי ציות זרעתי בדמעה.” המתכתבת עם המזמור. השיר "שדמתי" שנכתב על ידי יצחק שנהר בהשראת המזמור, וזכה ללחן של ידידיה אדמון, זכה לביצועים מפי מיטב זמרי ישראל, ביניהם ברי סחרוף ודניאל זמיר, הדודאים, שושנה דמארי, אסתר עופרים, עפרה חזה.^[22] כמו כן נכתבו שירים בהשראת המזמור על ידי המשוררים אברהם בן יצחק שכתב את השיר "אשרי הזורעים ולא יקצורו" וט. כרמי שכתב את "שיר המעלות".^[23]

הפרק הראשון מהיצירה המוזיקלית רקוויאם גרמני ליוהנס ברהמס נכתב בהשראת המזמור.

בשיר "אנחנו עולים אלייך ירושלים" שכתבה והלחינה דתיה בן דור, מפנטזים דוברי השיר שאולי יפגשו את דוד המלך בעיר דוד ואחד הדברים שהם ירצו לעשות עמו זה לשיר זה שיר המעלות.

במוזיקה

• המזמור הולחן על ידי פנחס מינקובסקי וההקלטה הראשונה של השיר בוצעה על ידי יוסל'ה רוזנבלט. בציונות הדתית היו שהציעו את השיר להמנון מדינת ישראל^[24][25].
• למזמור או לחלקים ממנו לחנים רבים נוספים^{[26][27][28][29][30][31][32][33][34][35][36][37][38][39][40][41][42][43][44]}.
• אורי אהרן אסף בספר "מעלות השיר" 71 לחנים אשכנזיים שונים של המזמור^[45][46].
• בציונות הדתית יש הנוהגים לשיר ביום העצמאות את המזמור במנגינת התקווה^[47][48][49].
• שני הפסוקים הראשונים במזמור משולבים בשירו של ליפא שמלצר "רבותי" באלבום בלי עין הרע.
• השיר Celebrate של היום השמיני מתכתב עם המזמור^[50].

ראו גם

• שיבת ציון

לקריאה נוספת

• שמאי גלנדר, החוויה הדתית במזמורי תהילים, ירושלים, מוסד ביאליק, תשע"ג, עמ' 62–65
• יוסף ברסלבי, שובה ה' את שבותנו, מתוך: הידעת את הארץ, ב', תש"י, 317 ואילך

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תהילים קכ"ו בוויקישיתוף

תהלים קכו, באתר ויקיטקסט

• רקוויאם גרמני ליוהנס ברהמס: פרק ראשון, סרטון באתר יוטיוב