תולדות מלחמת הקוממיות

תולדות מלחמת הקוממיות הוא ספר עיון המגולל את קורותיה של מלחמת העצמאות שיצא לאור לראשונה בשנת 1959. הספר חובר בידי ענף היסטוריה במטה הכללי ויצא לאור בהוצאה הרשמית של צה"ל, "מערכות".

תולדות מלחמת הקוממיות

מידע כללי
מאת	ענף היסטוריה
שפת המקור	עברית
סוגה	ספר עיון
הוצאה
הוצאה	מערכות
מקום הוצאה	תל אביב - יפו
תאריך הוצאה	1959
מספר עמודים	390

כתיבת הספר

ב-1952 החל ענף היסטוריה במטה הכללי, בראשות סא"ל נתנאל לורך לחקור ולאסוף נתונים על מלחמת העצמאות, כדי להקים מסד נתונים מקיף של אירועי המלחמה, חמש שנים לאחר סיומה. מפעל זה נהגה על ידי ראש הממשלה דוד בן-גוריון, כחלק ממיזם "ספר המדינה" שמטרתו הייתה להראות את הישגי מדינת ישראל בתקופת המלחמה ולאחריה. המחקר נמשך כשנה, והטיוטה הראשונה הסתיימה בשנת 1954. שמה הראשון היה "כִּי־שָׂרִיתָ", שם הלקוח מברכת המלאך ליעקב לאחר שנוצח על ידו ואשר מסביר את השם שניתן לו: "ישראל"^[1]. הטיוטה הובאה לעיונם של כמה ממפקדי המלחמה, חלקם (בייחוד יוצאי הפלמ"ח) סירבו להתייחס אליה, חלקם העירו הערות ענייניות וחלקם ניסו לטשטש את כישלונותיהם או להאדיר את הצלחותיהם^[2]. התנגדותו של יעקב דורי לנכתב במחקר (שגם אותה ראה לורך כתגובה על כל שבמחקר הומעט חלקו של דורי במלמה), הובילה לכך שהספר הועבר לידיו של ישראל בר לצורך עריכה^[3] (שאותה לורך ראה כ"שיפוץ" ההיסטוריה). בר הספיק לערוך את הפרק על קרבות לטרון בטרם נעצר והורשע בריגול, ותהליך הוצאתו של המחקר נעצר.

בשנת 1957, לרגל יום העצמאות התשיעי של מדינת ישראל, ולאחר שגבר הביקוש מצד קציני בחינוך למפות ולחומרי הדרכה על המלחמה, יצאה לאור בתפוצה מצומצמת החוברת "ראשי פרקים להסברה" שעובדה מתוך הטיוטה שכתב לורך. בהקדמת החוברת נכתב כי היא מבוססת על עבודה רחבה יותר שכתב לורך. אולם, הביקוש שהלך וגבר למידע "מוסמך" הביא את הוצאת מערכות של צה"ל לערוך ולעבד את החוברת^[4], וב-1959 יצא הספר תחת השם "תולדות מלחמת הקוממיות". שמו של לורך לא הוזכר בספר כלל. הספר עבר עריכות שהתאימו אותו לגרסה שאותה רצה הממסד להציג (כולל הימנעות מעיסוק בצדדים רגישים ומורכבים יותר של המלחמה^[5]).

לורך עצמו הוציא בהמשך את ספרו בשם "קורות מלחמת העצמאות".

הערכה

הוצאתו של הספר בהוצאה הרשמית של צה"ל העניקה לו הילה של מקור מוסמך, והוא נחשב למייצג הרשמי של תולדות מלחמת העצמאות מצד צה"ל^[6]. ביום העצמאות ה-11 ב-1959, נשלח הספר לכל משפחה שכולה של חללי המלחמה^[7]. כמו כן, הספר חולק למנויי עיתונים מסוימים ולחיילים. הספר זכה לפופולריות רבה, ועד שנת 1970 הוא הודפס בשבע עשרה מהדורות.

עם זאת, זמן קצר לאחר פרסום הספק החלו להישמע ביקורות על אמינותו. כבר ב-1959 פנה השר לשעבר אהרן ציזלינג במכתב גלוי לבן-גוריון, ובו טען כי האחרון הציג באופן סלקטיבי במאמר המבוא לספר, קטעים מסולפים מדיוני הממשלה הזמנית (שבהם השתתף ציזלינג עצמו)^[8], והאשים את בן-גוריון בסילוף ההיסטוריה^[9][10]. בשנת 1959 הוציא ציזלינג חוברת ובה התכתבויותיו עם בן-גוריון בשם "אמת וסלף".

מנחם בגין טען שההקדמה שהוסיף בן-גוריון לספר הינה מגמתית וחד צדדית, והצר על כך שהיא יצאה בהוצאה ממלכתית, ואף פרסם את גרסתו שלו לאירועים שתיאר בן-גוריון^[11].

ב-1961 הגיש חבר הכנסת ש. ז. אברמוב שאילתה לשר הביטחון בן-גוריון ובה קבל על הדרתם של ישראל גלילי ויגאל ידין מהספר^[12]. טענות דומות השמיע גלילי עצמו^[13], ואף דרש הקמתה של ועדת חקירה פרלמנטרית בנידון^[14].

בקרב חוקרי מלחמת העצמאות, זוכה כיום הספר ליחס מסויג^[15]. עם זאת, בהיותו הניסיון הראשון לכתוב בצורה מסודרת את תולדות המלחמה, יש לו השפעה רבה על מחקר המלחמה וכתיבת תולדותיה^[16].

תוכן הספר

כמבוא לספר כתב ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, מי שהוביל את הדרג המדיני בזמן המלחמה, מסה בשם "מחזון המדינה עד מלחמת הקוממיות (הגיגים וזכרונות)", שבה הוא מפרט את תרומת ההגנה להקמת המדינה, כפי שהוא רואה אותה.

פרקי הספר מתארים את המאורעות שהתרחשו בארץ ישראל החל מהחלטת האו"ם על קבלת תוכנית החלוקה (כ"ט בנובמבר) ב-29 בנובמבר 1947, שהיוותה את "יריית הפתיחה" של המלחמה, ועד להסכמי רודוס באפריל 1949. כמו כן, כולל הספר כ-70 מפות וכ-80 עמודי תצלומים^[17]

• השער הראשון, "הגורמים", עוסק בגורמים שהובילו לפרוץ המלחמה, הרקע המדיני וסדר הכוחות הערביים והעבריים בארץ ישראל.
• השער השני, "מאורעות ראשונים" עוסק בשלב הראשון של המלחמה, מהכרזת כ"ט בנובמבר ועד 3 באפריל 1948 (תקופה שבה היישוב עסק בעיקר בהגנה על הדרכים ועל הערים המעורבות).
• השער השלישי, "המפנה הראשון" עוסק במעבר מהתגוננות להתקפה (תוכנית ד', מבצע נחשון ופרשת דיר יאסין, קרב משמר העמק, קרב רמת יוחנן, הקרב על חיפה והקרב על טבריה).
• השער הרביעי, "לקראת הפלישה" עוסק בהתכוננות לקראת פלישתם המתוכננת של צבאות ערב, ומחולק לתתי פרקים: "זירת הצפון" (מבצע יפתח, קרב נבי יושע, מבצע בן עמי ועוד), "זירת המרכז" (מבצע חמץ, מבצע הראל, שיירת הדסה, מבצע יבוסי, מבצע מכבי ומבצע קלשון), "זירת הדרום" (מבצע אברהם, מבצע ברק והנגב) ו"רכש והתארגנות" העוסק במאמצי רכש הנשק וההתחמשות.
• השער החמישי, "בין פלישה להפוגה (א)" עוסק בתקופה שבין הכרזת העצמאות (14 במאי, שלאחריה פרצו צבאות ערב לתחומי המדינה הצעירה, ועד ל-10 ביוני, הם תחולתה של ההפוגה הראשונה: החזית הסורית (קרב עמק הירדן), הלבנונית (קרבות מלכיה וקדס), החזית העיראקית (קרב גשר וקרב ג'נין), מרחב חטיבת אלכסנדרוני, קרבות סג'רה ועוד.
• השער השישי, "בין פלישה להפוגה (ב')" עוסק בפלישת הלגיון הערבי, הקרב על גוש עציון, פינוי עטרות, נווה יעקב, צפון ים המלח והר טוב. הקרבות בתוך ירושלים, נפילת הרובע היהודי, קרבות לטרון (מבצע בן נון א', מבצע בן נון ב' ומבצע יורם), דרך בורמה, הקרבות על גזר ומותו של דוד מרכוס.
• השער השביעי, "בין פלישה להפוגה (ג')" כולל שני פרקי משנה: "ההתמודדות בנגב ובדרום" (חיל המשלוח המצרי והאחים המוסלמים, הקרב על כפר דרום, הקרב שנכשל על משטרת עיראק סווידאן, קרב נירים, קרב יד מרדכי, מרחב חטיבת גבעתי, המערכה על נגבה, הקרב על איסדוד, הקרב על ניצנים ועל גבעה 69) ו"ההתפתחות הכללית" (התארגנות והצטיידות, התפתחות מדינית וארגונית, חיל האוויר).
• השער השמיני, "בין הפוגה להפוגה (א')" עוסק בהפוגה הראשונה, קרבות עשרת הימים (מבצע ברוש, מבצע דקל, קרבות בג'ין ובסג'רה, מבצע דני, הקרבות בירושלים ועוד).
• השער השמיני, "בין הפוגה להפוגה (ב')" עוסק בחזית המצרית ב"עשרת הימים", במערכה בים ובאוויר ב"עשרת הימים", ברכש ציוד וחימוש הכוחות (כולל מבצע ולווטה ומבצע אבק) ובהתפתחות הארגונית והמדינית (כולל מח"ל וגח"ל).
• השער התשיעי "ההכרעה (א')" עוסק במבצע יואב ומבצע ההר, הזירה האווירית והזירה הימית (כולל טיבוע אל-אמיר פארוק).
• השער העשירי "ההכרעה (ב')" עוסק במבצע חירם, כיבוש משטרת עיראק סווידאן, כיס פאלוג'ה, מבצע לוט, מבצע אסף וההתארגנות לקראת מבצע חורב.
• השער העשירי, "ההכרעה (ג')" עוסק במבצע חורב.
• השער האחד-עשר, "מבצעים אחרונים והסכמי שביתת-הנשק", עוסק בהסכמי שביתת הנשק ומבצע עובדה.

קישורים חיצוניים

• דוד בן גוריון, מחזון המדינה ועד מלחמת הקוממיות (ב), מעריב, 28 באפריל 1959 (חלק מהמבוא שכתב בן-גוריון לספר).
• מ. אונגרפלד, תולדות מלחמת הקוממיות, הצופה, 4 בספטמבר 1959