שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

יגאל ידין

איש צבא, ארכיאולוג ופוליטיקאי ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יגאל ידין
Remove ads

יִגָּאֵל ידין (סוקניק) (21 במרץ 1917,[1] כ"ז באדר ה'תרע"ז[2] – 28 ביוני 1984,[3] כ"ח בסיוון ה'תשמ"ד[4]) היה סגן ראש הממשלה, חבר הכנסת, פרופ' לארכאולוגיה, הרמטכ"ל השני של צה"ל והרמטכ"ל בפועל במהלך מלחמת העצמאות. חתן פרס ישראל למדעי היהדות ה'תשט"ז (1956). ידין הוא הרמטכ"ל הצעיר ביותר בתולדות צה"ל.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...
Remove ads

ביוגרפיה

ילדות, משפחה ולימודים

ידין נולד בשנת 1917 בירושלים. הוא היה בנם הבכור של הארכאולוג פרופסור אלעזר ליפא סוקניק ואשתו, חסיה (לבית פינסוד). אביו היה ראש החוג לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ואמו הקימה את גן הילדים העברי המודרני הראשון בארץ ישראל. ידין היה הבכור, ולו שני אחים: השחקן יוסי ידין (1920–2001), ומתתיהו, שהיה טייס בחיל האוויר, במלחמת העצמאות יצא להפציץ אוניית מלחמה מצרית שהפגיזה את תל אביב, ונהרג בהתרסקות מטוסו מעל הים ומקום קבורתו לא נודע.[5]

בילדותו למד ידין בבית הספר של דבורה קלן.[6] ב-1930 עברה משפחת סוקניק לבית משלה בשכונת רחביה, ובסתיו אותה שנה החל ללמוד בגימנסיה העברית.[7] ב־1933,[8] בגיל 16,[9] התגייס ל"הגנה". ב-1934 סיים את לימודיו בגימנסיה,[10] וב-1935 החל ללמוד באוניברסיטה העברית במסלול לתואר שני בארכאולוגיה אסלאמית, ושני חוגים משניים: פילולוגיה עברית ושפה וספרות ערבית.[11] בקיץ 1938, במהלך מאורעות תרצ"ו–תרצ"ט, נקרא לשירות פעיל ב"הגנה". לצורך כך יצא לחופשה מלימודיו,[12] ובסתיו 1939 חזר לאוניברסיטה.[13] בקיץ 1940 נקרא לשוב לשירות ב"הגנה".[14] במרץ 1944 הגיש את התזה שלו על כתובות ערביות עתיקות בארץ ישראל,[15] ובסתיו 1945 השלים את הסמכתו לתואר שני.[16] ב-1947 נאלץ לקטוע את כתיבת הדוקטורט שלו על לוחמה בעת העתיקה,[17] לטובת שירות צבאי ב"הגנה".

Remove ads

קריירה צבאית

סכם
פרספקטיבה

עם גיוסו ל"הגנה" שירת בה ידין בשורה של תפקידי הדרכה ופיקוד, בהם מדריך לנשק בגוש עציון. לאחר מכן נמנה עם הקבוצה הראשונה שהעמידה את יחידות השדה בקריית ענבים, פיקוד והדרכה בצפון ים המלח, קורס מרכזי למדריכים בנשק בכפר ויתקין, ומפקד יחידת פו"ש בירושלים. בשנת 1939, בגיל 22, התמנה לשלישו של יעקב דורי, מפקד "ההגנה". לפני שהחל בתפקידו במפקדה הראשית של ההגנה בתל אביב, החליף את כינויו המחתרתי הקודם ב"הגנה", "חגי". מזכירתו של דורי בחרה עבורו את השם "ידין", מתוך פסוק בספר בראשית המזכיר את השם "דן", כינויו המחתרתי של דורי:[18] "דָּן יָדִין עַמּוֹ".[19] בשנת 1943 מונה לראש יחידת המבצעים של המטה הכללי של "ההגנה".[16] עקב ויכוח עם יצחק שדה, שהחליף את דורי כמפקד "ההגנה", על הכללת מקלע בפק"ל הכיתה, התפטר בסתיו 1945 מן המפקדה הראשית של ה"הגנה".[20] בשנת 1946 פרש מן השירות ועבר ללמוד באוניברסיטה.

ב־1947, בסמוך להכרזת האו"ם על קבלת החלטת החלוקה של ארץ ישראל, נקרא על ידי דוד בן-גוריון לשוב לשירות ושימש בתפקידים בכירים שונים במלחמת העצמאות. ב-16 בנובמבר 1947 מונה על ידי בן-גוריון לראש אגף המבצעים של ה"הגנה".[16] הוא הקים את האגף ועמד בראשו גם לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל והקמת צבא הגנה לישראל ב־1948, ומילא בפועל את מקומו של הרמטכ"ל במשך מספר חודשים במהלך המלחמה כשנבצר מיעקב דורי למלא את התפקיד עקב מחלתו. ב-27 ביוני 1948 השתתף ידין בטקס רשמי שיזם בן-גוריון, בו חברי המטה הכללי והמפקדים הבכירים נשבעו אמונים לצבא הגנה לישראל שזה עתה הוקם. לפני ההשבעה עצמה, דרש בן-גוריון מן הקצינים לאמץ לעצמם שמות עבריים והקציב להם כעשר דקות לבחור אותם. רובם בחרו את שם הצופן שלהם ב"הגנה", וכך הפך יגאל סוקניק ליגאל ידין.[21]

ידין קיבל רבות מההכרעות החשובות במלחמת העצמאות. בין היתר, התווה את תוכנית ד', שהוגשה למטה הכללי של ה"הגנה" ב-10 במרץ 1948.[22]

ידין היה חבר המשלחת הישראלית לשיחות על הסכמי שביתת הנשק עם מצרים, ועמד בראשה. בהמשך, עמד יחד עם ד"ר ולטר איתן בראש המשלחת הישראלית לשיחות השלום עם מדינות ערב בוועידת לוזאן, ועידה שהסתיימה בלא כלום. במהלך השיחות על הסכם שביתת הנשק עם ירדן, התארח בארמון החורף של עבדאללה הראשון, מלך ירדן, בשונה, שבצדה המזרחי של בקעת הירדן. לראשונה ב-22 במרץ 1949, יחד עם ולטר איתן ויהושפט הרכבי, ושוב ב-23 וב-30 במרץ, יחד עם איתן, הרכבי ומשה דיין, שבניגוד לביקור הראשון, בשתי הזדמנויות אלה אכן נפגשו עם המלך.[23]

עם פרישתו של יעקב דורי מתפקיד ראש המטה הכללי, קיבל עליו תפקיד זה והחל לכהן כרמטכ"ל השני של צה"ל ב-9 בנובמבר 1949,[16] בגיל 32 שנים 7 חודשים ו-20 ימים בלבד. בכך היה לרמטכ"ל הצעיר ביותר בתולדות צה"ל (מחליפו מרדכי מקלף היה מבוגר בשלושה חודשים משיא זה בעת כניסתו לתפקיד). היה אחראי על ארגון צה"ל בשנותיו הראשונות שלאחר מלחמת העצמאות, כצבא סדיר לצד צבא מילואים. ידין היה האיש שיזם את השתתפותו של הצבא בקליטת העלייה: פעילות במעברות, אספקת שירותים לעולים ודאגה להזנתם.[24]

בעקבות חילוקי דעות עם דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון, על קיצוץ בתקציבו של צה"ל, לאחר שלוש שנות כהונה כרמטכ"ל, ב-23 בנובמבר 1952 הגיש את מכתב התפטרותו,[17] וב-7 בדצמבר העביר את הפיקוד על צה"ל לסגנו, מרדכי מקלף.[16][25] הוא פרש מהשירות הצבאי בגיל 35.

שירות ציבורי לאחר פרישתו מהצבא

ב-1963 היה חבר ב"וועדת ידין-שרף" שהוקמה על ידי ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, במטרה לבחון את חלוקת האחריות בתוך קהילת המודיעין הישראלית. ערב מלחמת ששת הימים (1967) שימש כיועץ צבאי מיוחד לראש הממשלה לוי אשכול.[26] במלחמת יום הכיפורים, ב-6 עד 18 באוקטובר 1973, שימש כיועץ בחדר המלחמה ב"בור" יחד עם רמטכ"לים אחרים לשעבר.[27] לאחר המלחמה, ב-1 בנובמבר 1973, פרסם מאמר ב"מעריב", בו הביע התנגדות חריפה להצעה לערוך חקירה רשמית שתטיל את האשמה ותעניש את הפוליטיקאים וראשי הצבא האחראים לאי-המוכנות של המדינה למלחמה. במקום זאת, הדגיש את הצורך באחדות לאומית.[28] אף על פי כן, ב-17 בנובמבר טען בריאיון לרדיו קול ישראל כי יש להקים מיד ועדת חקירה, שתחקור את התנהלותה של ההנהגה הפוליטית והצבאית בחודשים שקדמו למלחמה, וב-18 בנובמבר נענה בחיוב להצעתו של השופט שמעון אגרנט לשמש כחבר בוועדת אגרנט, אשר חקרה את האחריות למחדלים שהובילו למלחמה.[29]

Remove ads

חוקר וארכיאולוג

סכם
פרספקטיבה
עובדות מהירות ענף מדעי, השכלה ...
Thumb
מצדה: פנים בית הכנסת – קו ידין

לאחר פרישתו מהצבא הקדיש עצמו למחקר, והחל במפעל חיים בתחום הארכאולוגיה. בתחילת שנת 1953 עבר עם משפחתו ללונדון.[30] לאחר מות אביו ב-28 בפברואר אותה שנה,[31] הוא קיבל אישור מד"ר בנימין מזר להחליף את נושא עבודת הדוקטור שלו על כלי נשק ולוחמה במקרא, לתרגום ופירוש "מגילת מלחמת בני אור בבני חושך" מן המגילות הגנוזות.[32] לידין היה קשר אישי הדוק עם המגילות: אביו היה הראשון שעמד על חשיבותן של המגילות הגנוזות, וידין עצמו רכש עבור מדינת ישראל ב-1954 ארבע מן המגילות, כולל מגילת ישעיהו, לאחר שראה בוול סטריט ג'ורנל מודעה על מכירתן.[33][34] ב-1955 חזר לישראל.[35] באפריל שנה זו התקבלה עבודת הדוקטור שלו,[36] באותו חודש התמנה למרצה באוניברסיטה העברית, ובנובמבר החל בעבודת ההוראה.[35] באותה שנה קיבל תואר דוקטור. על עבודת הדוקטור שלו זכה בפרס ישראל במדעי היהדות לשנת 1956. באוגוסט 1959 נתמנה לפרופסור חבר,[37] ב-1963 מונה לפרופסור מן המניין במכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית וב-1964 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

כארכאולוג ניהל חפירות באתרים החשובים ביותר בישראל – תל חצור, מערות נחל חבר, מצדה, ותל מגידו. אחת מגולות הכותרת של עבודתו המדעית היה פרסום "מגילת המקדש". המגילה מתארת את הלכות המועדים, הלכות המקדש והלכות המלוכה, כפירוש וכהרחבה להלכות הידועות מן התורה, ומשתמשת בלוח שמשי ולא ירחי כמקובל ביהדות הרבנית.

בעקבות החפירות שבהן השתתף בתילים הגדולים (חצור, מגידו, וכו') דגל ידין בגרסת "הכיבוש המהיר", כלומר טען כי התנחלות השבטים בארץ ישראל הייתה אירוע חד-פעמי וקצר-זמן. ידין מצא קשר בין מבנה השערים של תל-חצור ותל מגידו, ולאחר עיון בשרטוטי החפירה של רוברט מקאליסטר בתל גזר קבע כי מגדל שתיארך מקליסטר לתקופה החשמונאית הוא למעשה חלק ממבנה השער של גזר. בעקבות הצעתו נחפר האתר שנית, ונתגלה חציו השני של השער. ידין תיארך אותם לימי שלמה המלך (שלושת התילים – חצור, מגידו וגזר – מוזכרים כערי הביצורים של שלמה המלך בספר מלכים א' פרק ט').

בנחל חבר חפר את מערת האיגרות במצוק הצפוני, בשנים 1960 ו-1961. הממצאים מתקופת מרד בר כוכבא, שעליו היה ידוע מעט יחסית למרד הגדול, כללו סלים, כלי ברונזה וזכוכית, בגדים ושלדי אדם; אך הממצא המעניין ביותר היו התעודות הכתובות. במערה נמצאו איגרות הקשורות באופן ישיר למרד ואיגרות הקשורות לחיי היום-יום, בחלקן ארכיונים מהתקופה שקודמת למרד. מהאיגרות הקשורות למרד ניתן היה ללמוד כי מפקדתו של בר כוכבא הייתה ממוקמת בהרודיון וכן כי שמו המקורי של בר כוכבא היה בר כּוֹסִיבָּא ושמו הפרטי היה שמעון. כן נמצא ארכיון מכתבים מסודר של אישה בשם בבתא בת שמעון, שכלל הסכמים, שטרי מכר ופסקי דין, אשר מאפשרים ללמוד רבות על קורותיה של אישה זו.

במצדה חפר בשנים 1963–1965, ובין היתר חשף את בית הכנסת העתיק שם, אחד מבתי הכנסת היחידים מתקופת בית שני. בעקבות שחזור העתיקות שידין הוביל במצדה נקבע המושג "קו ידין" – זהו קו משורטט שחור, לעיתים קו מלט בולט, המבדיל בין הנדבכים שנמצאו באתרם לבין הנדבכים שהתווספו במהלך השחזור. ניתן לראות קווים מעין אלו ברוב אתרי העתיקות בישראל.

נוסף לפרסומיו המדעיים, פרסם ידין מספר ספרים פופולריים על חפירותיו הארכאולוגיות. הוא גם שילב את הידע הצבאי שלו, וכתב רבות על תורת המלחמה בעולם הקדום.

ברומן "המקור" (The Source) (אנ') (1965) מאת ג'יימס מיצ'נר, מבוססת דמותו של הארכאולוג דוקטור אילן אליאב על דמותו של ידין.[38]

ב-1967 פורסמה בנו-יורק ביוגרפיה של ידין לילדים, באנגלית, בשם "Desert Fighter: The Story of General Yigael Yadin and the Dead Sea Scrolls" מאת שיין מילר (Shane Miller).[39]

לאחר פרישתו מהפוליטיקה, בשנה האקדמית 1983–1984 שב למכון לארכאולוגיה בהר הצופים, ועסק בלימוד ובחפירות, ובמחקר בחדר העבודה בביתו, שם השלים את עבודתו על מגילת המקדש. בשנת 1983 פורסם תרגום לאנגלית של פירושו למגילה, שזכה להכרה ולשבחים בעולם, ועתה, לאחר ארבעים שנות מחקר על כתבי היד מקומראן, מצדה ומערת האיגרות, נחשב ידין לאחד מברי הסמכא החשובים ביותר בספרות של אזור ים המלח.[40] באפריל 1984 ארגן יחד עם בנימין מזר ויוסף אבירם קונגרס בינלאומי בירושלים על ארכאולוגיה מקראית.[41]

פרסים

Remove ads

קריירה פוליטית

סכם
פרספקטיבה
עובדות מהירות לידה, פטירה ...

לצד עבודתו הארכאולוגית הוסיף ידין לתרום לחיים הציבוריים. לאחר שבע שנים שבהן נעלם מהזירה הציבורית ועסק במחקר, יצא בספטמבר 1959 בראש קבוצה של אנשי אקדמיה לשינוי שיטת הבחירות בישראל לבחירות אזוריות.[43]

ידין נמנע מלהיכנס לפוליטיקה במשך שנים רבות, ונחשב לדמות ראויה להנהגה אצל רבים בציבור הישראלי. ב-22 בנובמבר 1976 הוא הודיע במסיבת עיתונאים על הקמת "התנועה הדמוקרטית". כעבור מספר ימים הצביעו מנהיגי מפלגת "שינוי" להתמזג איתה תחת השם "התנועה הדמוקרטית לשינוי" ("ד"ש").[44] בין מנהיגיה היו גם פרופ' אמנון רובינשטיין, שמואל תמיר ומאיר עמית. מפלגה זו הייתה מענה למשאלותיהם של ישראלים רבים שקצו בשחיתות שיוחסה אז למפלגת העבודה, עם חשיפת פרשיות אשר ידלין והתאבדותו של שר השיכון אברהם עופר, ותחושת אובדן הדרך והמיאוס שהותירה אחריה מלחמת יום הכיפורים וההתפתחויות החברתיות והפוליטיות שלאחריה. רבים ראו בדמותו של ידין, הלוחם והמלומד, את דמותו של הישראלי האידיאלי, הנקי משחיתות, היכול להוביל לדרך חדשה.

בבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977 זכתה המפלגה בהישג נאה יחסית למפלגה שרצה לראשונה לקלפי, וקיבלה חמישה עשר מנדטים. מנחם בגין הקים קואליציה שבה לא שותפה מפלגת העבודה, לראשונה בתולדות המדינה. לאחר מספר חודשים, ב-24 באוקטובר 1977, הצטרפה ד"ש לקואליציה לאחר התלבטויות רבות וידין שימש כסגן ראש הממשלה בממשלת ישראל השמונה עשרה. בתפקיד זה תרם רבות להתפתחויות שחלו בשנים אלו (1977–1981), ובמיוחד למגעים לקראת הסכם השלום עם מצרים. הוא אף היה השר הממונה על פרויקט שיקום השכונות, שתיאם את פעילות משרדי הממשלה בנושא ותיאר אותו כ"מפעל החברתי הגדול ביותר שתוכנן אי פעם בישראל... מדובר כאן בשיקום אוכלוסייה של מאה ושישים שכונות ואזורי מצוקה בישראל בהיקף כספי גדול."

Thumb
מצבת קברו של ידין בהר הרצל

עם זאת, מפלגת ד"ש נכשלה לחלוטין בשמירת אחדותה והתפוררה לרסיסים. בבחירות 1981 כבר לא השתתפה בצורתה המקורית, ובשנה זו פרש ידין מן הפוליטיקה.

Remove ads

חיים אישיים

ידין היה נשוי לכרמלה, בתו של ארתור רופין. מאז שמשפחת סוקניק עברה לגור ברחביה ב-1930, השניים גרו משני עבריו של אותו הרחוב.[45] היא גרה בפינת הרחובות רמב"ן ומנחם אוסישקין. החתונה נערכה ב-21 בדצמבר 1941, בבית משפחת רופין.[46] בנותיהם הן אורלי ידין (נולדה באפריל 1949)[47] וליטל ידין (נולדה במאי 1956).[48] כרמלה נפטרה ב-18 בפברואר 1976.[49]

ידין נפטר בירושלים[דרוש מקור] ב-28 ביוני 1984 כתוצאה מהתקף לב. למחרת נערך לו טקס אשכבה בבנייני האומה בירושלים.[50] הוא נטמן בבית הקברות הצבאי בהר הרצל,[4] לצד חללי מלחמת שלום הגליל.

עץ משפחת הכהן
 
 
 
 
 
אלעזר ליפא סוקניק
ארכאולוג
 
חסיה סוקניק
גננת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כרמלה
כרמלה
 
יגאל ידין
הרמטכ"ל ה-2
 
יוסי ידין
שחקן
 
חנה מרון
שחקנית
מתתיהו סוקניק
 
 
 
 
 
 
ליטל ידין
אדריכלית
Remove ads

הנצחה

על שמו קרואים רחובות בערים רבות (ירושלים, חולון ועוד), שכונת "רמת יגאל ידין" בנתניה, מחלף בין קריית חיים לכביש 22, מוזיאון מצדה, ומחנה צריפין.

Thumb
פסלו של יגאל ידין, מוצב ברמלה, ב"רחבת מבצע דני" במרכז העיר.

על שמו קרויה מנהרה מירושלים לכיוון מעלה אדומים.

מספריו

Remove ads

לקריאה נוספת

  • Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You: The Life of Yigael Yadin: Soldier, Scholar, and Mythmaker of Modern Israel, Addison Wesley, 1993

קישורים חיצוניים

מידע נוסף מיזמי קרן ויקימדיה ...

מפרי עטו

הערות שוליים

Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads
Remove ads