תחנת טלוויזיה

תחנת טלוויזיה היא מערך ציוד המופעל על ידי עסק, ארגון או גורם אחר, כדוגמת מפעיל טלוויזיה חובבנית, אשר משדר תוכן וידאו ואודיו באמצעות גלי רדיו ישירות ממשדר על פני הקרקע לכל מספר של מקלטי טלוויזיה מכוונים בו־זמנית.

תחנת Fernsehsender Paul Nipkow (תחנת הטלוויזיה פאול ניפקוב) בברלין, גרמניה, הייתה שירות הטלוויזיה הסדיר הראשון בעולם.^[1][2] התחנה פעלה החל מ־22 במרץ 1935 ועד לסגירתה בשנת 1944. התחנה נקראה על שם פאול גוטליב ניפקוב, ממציא גלגל ניפקוב.^[3]

בדרך כלל, המונח "תחנת טלוויזיה" מתייחס לתחנה אשר משדרת תוכן מאורגן לקהל יעד, או לארגון המפעיל את התחנה. שידור טלוויזיה קרקעי עשוי להיעשות באמצעות אותות טלוויזיה אנלוגית או, בעידן המודרני, באמצעות אותות טלוויזיה דיגיטלית. תחנות טלוויזיה מובחנות מטלוויזיה בכבלים או מספקי תוכן וידאו אחרים בכך שהתוכן שלהן משודר באמצעות גלי רדיו קרקעיים. קבוצה של תחנות טלוויזיה בעלות בעלות משותפת או שיוך משותף קרויה רשת טלוויזיה, ותחנה בודדת בתוך הרשת מכונה תחנת דגל או תחנת רשת מקושרת, בהתאמה.

לאור העובדה שאותות תחנת טלוויזיה עושים שימוש בהספקטרום האלקטרומגנטי, אשר בעבר נחשב למשאב משותף ומוגבל, ממשלות רבות טוענות לסמכות להסדיר את פעילותן. תקני שידור טלוויזיוני משתנים ברחבי העולם. תחנות טלוויזיה הפועלות במערכת אנלוגית הוגבלו לרוב לערוץ טלוויזיה אחד, בעוד שהטכנולוגיה הדיגיטלית מאפשרת שידור באמצעות ערוץ משנה. תחנות טלוויזיה מחויבות לרוב להחזיק ברישיון שידור מטעם רשות ממשלתית, אשר מגדירה את הדרישות והמגבלות על התחנה. בארצות הברית, לדוגמה, רישיון טלוויזיה קובע את טווח השידור הגאוגרפי של התחנה, מקצה את התדר מתוך ספקטרום הרדיו לשידוריה, קובע מגבלות על סוגי תוכניות טלוויזיה שניתן לשדר ומחייב את התחנה לשדר כמות מינימלית של תכנים מסוימים, כדוגמת תכנים ציבוריים.

סוג נוסף של תחנת טלוויזיה הוא תחנה חינוכית לא מסחרית (NCE), הנחשבת לשידור ציבורי. כדי למנוע ריכוזיות תקשורתית בבעלות על תחנות טלוויזיה, תקנות ממשלתיות במדינות רבות מגבילות את היקף הבעלות של רשתות טלוויזיה או גופי תקשורת אחרים על תחנות טלוויזיה, אך כל מדינה קובעת כללים משלה. במדינות מסוימות הוקמו רשתות טלוויזיה לאומיות, שבהן תחנות הטלוויזיה המקומיות פועלות כמשדרים בלבד לתכנים המגיעים מהרשת הארצית. במקרים אלו אין לתחנה המקומית זיהוי תחנה, ומנקודת מבטו של הצופה אין הבחנה מעשית בין תחנה לרשת, למעט שינויים אזוריים מצומצמים, כמו חדשות מקומיות.

שידור

סרו דה פונטה, הפסגה הגבוהה ביותר בפוארטו ריקו, ועליה אנטנות שידור טלוויזיוניות

לצורך שידור תוכניות, תחנת טלוויזיה נדרשת למפעילים להפעלת הציוד, משדר או אנטנת רדיו, שלרוב ממוקמת בנקודה הגבוהה ביותר באזור הכיסוי, כגון פסגה, גג גורד שחקים או מגדל תקשורת גבוה. להעברת האות מחדר הבקרה הראשי למשדר נעשה שימוש בקישור אולפן/משדר (STL), אשר עשוי לפעול באמצעות תמסורת רדיו או T1/E1. קישור משדר/אולפן (TSL) עשוי גם להעביר טלמטריה חזרה לתחנה, אך ייתכן שזו תשולב בתת־נושאים של השידור הראשי. תחנות אשר משדרות סימולטנית תחנה אחרת עשויות לקלוט את שידוריה באוויר, או באמצעות STL או לוויין. הרישיון בדרך כלל מגדיר איזו תחנה נוספת מותר לשדר.

תחנות הפועלות בתחום VHF נדרשות לרוב לאנטנות גבוהות מאוד בשל אורך גל ארוך, אך צורכות פחות הספק אפקטיבי מוקרנת (ERP), ובכך חוסכות גם בעוצמת המשדר, חשמל וגנרטורי גיבוי. בצפון אמריקה, תחנות בהספק מלא בפס I (ערוצים 2–6) מוגבלות בדרך כלל ל־100 קילוואט וידאו אנלוגי (VSB) ו־10 קילוואט אודיו אנלוגי (FM), או 45 קילוואט שידור דיגיטלי (8VSB) ERP. תחנות בפס III (ערוצים 7–13) יכולות להגיע עד 316 קילוואט וידאו, 31.6 קילוואט אודיו, או 160 קילוואט דיגיטלי. תחנות בתדרים נמוכים בתחום VHF חשופות לקליטה למרחקים ארוכים, בדומה לשידורי FM.

לעומת זאת, UHF מאופיין באורך גל קצר יותר, ודורש אנטנה קצרה יותר אך עוצמת שידור גבוהה יותר. בצפון אמריקה, תחנות יכולות להגיע עד 5000 קילוואט ERP לווידאו ו־500 קילוואט אודיו, או 1000 קילוואט לשידור דיגיטלי. ערוצים נמוכים נעים למרחק גדול יותר מאשר גבוהים באותה עוצמה, אך UHF סובל פחות מהפרעות אלקטרומגנטיות ו"רעש" רקע בהשוואה ל־VHF, ולכן הוא מועדף לשידורי טלוויזיה. עם זאת, בארצות הברית, רשות התקשורת הפדרלית (FCC) הסבה חלק ניכר מהתחום (ערוצים 52–69), בעוד ששאר העולם הפנה את VHF לשימושים אחרים. כתוצאה מכך, תחנות שנשארו ב־VHF קשה יותר לקלוט לאחר כיבוי האנלוגי.

מרבית תחנות הטלוויזיה הן גופים מסחריים, הפועלים במבנים ארגוניים שונים לצורך הפקת הכנסות מפרסומות טלוויזיה. התחנות עשויות להיות תחנה עצמאית או חלק מרשת שידור, או בעלות מבנה אחר. הן עשויות להפיק את תכניהן בעצמן או לרכוש תוכניות מסינדיקציית שידור או מיצרנים חיצוניים.

רבות מהתחנות מחזיקות אולפן טלוויזיה, אשר בתחנות רשת גדולות משמש לרוב למהדורת חדשות או שידורים מקומיים אחרים. לרוב קיים אגף חדשות, שבו פועלים עיתונאים לאיסוף מידע. קיים גם מערך הפקת חדשות אלקטרונית (ENG), המקבל שידורים מרוחקים באמצעות יחידת קליטה מרוחקת או טלוויזיה בלוויין. רכבי שידור חיצוני, משאית שידור, או רכב שטח עם ציוד הפקת שדה אלקטרונית (EFP) נשלחים לשטח עם כתבים, אשר עשויים לשוב עם תיעוד על קלטת וידאו במקום לשדר אותו בשידור חי.

במטרה להתייעל, תחנות טלוויזיה בארצות הברית החליפו בעשורים האחרונים מפעילים באוטומציה שידורית לצורך הגדלת הרווחים.

חלק מהתחנות (המכונות משדרים או מתרגמים) מבצעות שידור סימולטני של תחנה אחרת, לרוב של תחנת הדגל של בעליהן, ואינן מחזיקות אולפנים או מתקני הפקה משלהן. מצב זה נפוץ במיוחד במדינות מתפתחות, ותחנות שידור בעוצמה נמוכה נופלות לרוב תחת קטגוריה זו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תחנת טלוויזיה בוויקישיתוף