שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
תרבות אונס
חברה שבה אלימות מינית מתקבלת בסלחנות, בהצדקה ואף בעידוד מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
תרבות האונס הוא מונח הלקוח מלימודי נשים ותאוריות פמיניסטיות. המונח מדגיש את הקשר שבין התרבות הרווחת בחברה, למידת האלימות המינית המצויה בה. בתרבות אונס הגישה הרווחת כלפי אלימות מינית היא של התעלמות, סובלנות, סלחנות, ואף עידוד למעשי אונס. התנהגות אופיינית בתרבות האונס כוללת: החפצה, האשמת הקורבן, וזלזול בחומרת מעשי אונס (כתקיפה מינית בעזרת סם)[1].
![Thumb](#/media/קובץ:לוט"ם_-_חוף_מציצים.jpg)
בשונה מתפיסות עבר, לפיהן אונס מבוצע בדרך כלל על ידי אדם זר במקום מבודד וחשוך, החל משנות ה-90 של המאה ה-20 סוג האונס הכי נפוץ הוא אונס בפגישה, תוך האשמת הקורבן.
Remove ads
מקורות ושימוש
סכם
פרספקטיבה
ב"אנציקלופדיה של האונס" מתואר מקורו של המונח:
- "המונח תרבות אונס נטבע בשנות ה-70 של המאה ה-20 במהלך הגל השני של הפמיניזם, ולרוב נעשה בו שימוש בידי פמיניסטיות כדי לתאר את התרבות האמריקאית העכשווית בשלמותה"[2].
לדברי החוקרת אלכסנדרה רתרפורד "עד ל-1970 רוב האמריקאים הניחו שאונס, גילוי עריות ואלימות בתוך המשפחה הן תופעות נדירות". ובמהלך שנות ה-70 פעילות חברתיות ביקשו להעלות את המודעות הציבורית לגבי תופעת מעשי האונס בחברה.
בשנת 1974 הוציאה לאור קבוצת פמיניסטיות רדיקליות מניו-יורק את הספר "אונס: המקראה הראשונה עבור נשים". זו הייתה אחת הפעמים הראשונות בהן פורסמו באופן מרוכז עדויות של קורבנות אונס. הספר סימן למטרה "לחסל את תופעת האונס, כאשר מטרה זו בלתי אפשרית ללא שינוי מהפכני של החברה". הספר עשה שימוש במונח תרבות אונס ותרם להעלאת הנושא לסדר יום הציבורי.
בשנת 1975 יצא לאור סרט דוקומנטרי בשם "תרבות אונס". הסרט הציג ראיונות עם קורבנות אונס, אנסים מורשעים, פעילות חברתיות וחוקרות פמיניסטיות. הסרט טען כי מתקיימת הצדקה של אלימות כלפי נשים בתרבות, וחקר את הייצוג הבעייתי של מעשי אונס בתקשורת ההמונים ובתרבות הפופולרית. על פי הסרט מתרחשת נורמליזציה של מעשי אונס בסרטי קולנוע, בשירים ובמגזינים. בין הדוגמאות המובאות לטענה זו נמנים הסרטים חלף עם הרוח ופרנזי (סרטו של אלפרד היצ'קוק).
באותה שנה יצא לאור ספרה פורץ הדרך של סוזן בראונמילר (אנ'): "בניגוד לרצוננו: גברים, נשים ואונס" (אנ'), בו טענה שהממסד האקדמי והציבור הרחב מתעלמים באופן שיטתי ממקרי האונס בחברה. ספר זה נחשב לאבן דרך משמעותית בלימודי נשים ובחקר תופעת האונס בחברה בפרט.
תרבות האונס בארצות הברית: תעשיית הבידור
מפיקים, במאים וסוכנים רבים בהוליווד ניצלו לאורך השנים את מעמדם וקשריהם לקידום טובות הנאה לעצמם ומכריהם, ואמרו לשחקניות מתחילות כי בתמורה לשיתוף פעולה בניצול יקבלו קידום מקצועי בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה, וכך גם יכירו אנשי מקצוע מקושרים נוספים. בין האישים שהואשמו בניצול מיני נמנים אלפרד היצ'קוק, יו הפנר, וודי אלן,ג'סטין בלדוני, ארמי האמר, ג'פרי אפשטיין, לואי סי. קיי., דן שניידר, הארווי ויינסטין, דני מסטרסון וג'יימס פרנקו. השחקניות גווינת' פלטרו ואליזבת טיילור דיווחו כי עברו הטרדות מיניות מרובות מצד מפיקים ובמאים בעלי שם איתם עבדו, כביכול לשם קידום מקצועי.
בנובמבר 2023 הוגשה תביעה אזרחית ראשונה בפרשת פי. דידי, בה הואשם הראפר שון קומבס בניצול מיני.
תרבות האונס בישראל: צה"ל, מקומות העבודה ותעשיית הבידור
 |
ראו גם – השילוב הראוי, הטרדה במקום העבודה |
מאז שנותיה הראשונות של צה"ל היו ריבוי מקרים של ניצול מיני של חיילות על ידי חיילים אחרים או מפקדים. בשנת 2024 חלה עליה בדיווחים, גם כלפי גברים.[3][4] במשרדים ממשלתיים הטרדות מיניות וניצול מיני היו דבר שבשגרה, בין המקרים הבולטים היו: משה קצב ושמעון פרס ("הילדה עם העניבה האדומה" של קולט אביטל).
נגד אייל גולן הוגשו תלונות מרבות על אונס, ניצול מיני, וסרסרות (פרשת משחקי חברה). עם זאת ועדי עובדים בראשות גברית, כמו ההסתדרות בנוסף למפיקי אירועים ומקומות עבודה רבים נוספים; ממשיכים להזמינו להופיע באירועים ארגוניים. יש הטוענים כאקט שובניסטי ואף בהתרסה לאירועי העצמת נשים; כשאירועים שלא מוגשים נגדם תלונות מתקיימים.[5][6][7]
במספר מקרים הואשמו או הורשעו בהטרדה מינית שחקנים ואנשי תקשורת ידועים, בהם חנן גולדבלט ועמנואל רוזן.
בשנת 2018 פורסם תחקיר בו 50 דוגמניות טענו שהן הוטרדו מינית או סורסרו על ידי אמרגניהן.[8]
פרשיות מוכרות
| |
ראו גם – קטגוריה:ישראל: עבירות מין, קטגוריה:פרשיות אונס בישראל, קטגוריה:מורשעים באונס בישראל |
צעדת השרמוטות
ערך מורחב – צעדת השרמוטות
| |
ראו גם – אחת מתוך אחת, לא התלוננתי, Me Too, הלובי למלחמה באלימות מינית |
צעדת השרמוטות היא תנועה פמיניסטית אשר הוקמה ב-2011 בתגובה לדבריו של נציג ממשטרת טרנטו בכנס בנושא בטיחות באוניברסיטת יורק. כאשר התייחס למקרי האונס בקמפוס טען כי "נשים צריכות להפסיק להתלבש כמו שרמוטות בשביל לא להיאנס". בתגובה התארגנה מחאה בעיר נגד הדברים, ונגד הטענה בכללה, הנשמעת לעיתים. מארגנות המחאה, סוניה ברנט והת'ר ג'ארוויס, בחרו להשתמש במילה slut ("שרמוטה"), דווקא בגלל הקונוטציה השלילית שהיא מעוררת, במטרה להוציא ממנה את עוקצה. נציג משטרת טרנטו חזר בו בינתיים מן הדברים, אך התחושה הייתה שדבריו מייצגים השקפה רחבה יותר, של דיכוי נשים והאשמת הקורבן כחלק מתרבות אונס שהמארגנות סברו שיש להיאבק בה.
התנועה צברה פופולריות רבה וצעדות מסוגה מתקיימות מדי שנה בערים שונות ברחבי העולם, גם בישראל, והיא אחראית במידה רבה לפרסום המונח תרבות האונס בכלי תקשורת המונים.
Remove ads
תאוריה פמיניסטית
סכם
פרספקטיבה
לפי גישות בפמיניזם התרבותי, בתרבות אונס, מעשים סקסיסטים לרוב באים לתת תוקף ולאשר מעשים יומיומיים של שנאת נשים. לדוגמה, בדיחות סקסיסטיות החושפות חוסר כבוד וחוסר עניין לביטחונן הכולל של נשים. דוגמה נוספת היא האשמת הנאנסת בגלל צורת הלבוש שבחרה או התנהגותה שלה שדחפו לאונס.
בין הגישות המצדדות בתאוריית תרבות האונס, יש הגורסות שישנו יישום עקרונות תרבותיים של החפצה ושל עליונות של גברים על נשים, ועקרונות אלו מביאים לאלימות מינית כלפי נשים[9]. גישות אחרות מייחסות לתרבות האונס האשמת נשים בפריצות וראייה במיניות נשית דבר מגונה. בתרבות זו נפוצה האשמת הקורבן בהיותה "מזמינה אונס" בהתנהגות או בלבוש[10].
ישנו שימוש במוטיבים של מין נטול הסכמה, או מין אלים, המוצגים כמין טבעי או מקובל בתרבות הפופולרית, ושזהו חלק מתרבות אונס. לעיתים קרובות פורנוגרפיה מוצגת כאחראית להפצת נורמות תרבות האונס, בהן נשים מוצגות כסחורה או כחפץ. מחקרים מראים כי ניתן להבחין במוטיבים הלקוחים מעולם הפורנוגרפיה בהתנהגותם של עברייני מין. עוד נטען שישנו מיעוט מקרים בהם אנשי משפט ומשטרה לא מעמידים לדין במקרי אונס בהם לא היה מעורב כוח פיזי, או בהם הייתה לנאנסת ולאנס מערכת יחסים מוקדמת, ושזה משמש כמקדם לתרבות האונס. מקרי אונס שאינם מדווחים כתוצאה מחששן של הנאנסות כי לא יאמינו להן, או חשש שיטילו את האחריות לפשע עליהן הם גם כן תוצר של תרבות אונס.
ההנחה המקובלת בקרב גישות פמיניסטיות מסוימות, היא כי הגורם לתרבות האונס הוא יחס מחפצן ושתלטני כלפי נשים; אף על פי כן, לתרבות האונס עשויות להיות גם סיבות נוספות. לדוגמה, "תרבות המלחמה" הגוברת בדרום אפריקה המבוססת על גבריות כוחנית ואלימות הובילה לתרבות שבה אונס הפך למקובל[11].
Remove ads
ביקורת
סכם
פרספקטיבה
כריסטינה הוף סומרס ערערה על קיומה של תרבות אונס, כשהיא מציינת שהטענות כי "אחת מכל ארבע נשים תיאנס במהלך חייה" או "אחת מכל שמונה" וכולי, מבוססות על מחקרים לקויים, אך מצוטטות מאוד משום שהן מביאות למימון ציבורי לקבוצות נגד אונס בקמפוסים. הוף סומרס גם בחנה וביקרה את המתודולוגיה של מחקרי אונס רבים אחרים, וקבעה "יש חוקרים רבים שחוקרים מעשי אונס, אבל המספרים הנמוכים יחסית שלהם לא מייצרים שום כותרות". לטענתה, ההטיות המחקריות והתאוריות השולטות בתחום הן תוצאה של פעילות שאותה היא מכנה "פמיניזם מגדרי", הבאה בניגוד ל"פמיניזם שוויוני"[12].
בניגוד ל"פמיניזם המגדרי", ה"פמיניזם השוויוני", לטענת הוף סומרס, מוצא לנכון לטפל בבעיית אלימות נגד נשים על ידי טיפול בגורמים של האלימות בחברה בכלל. הראייה באונס כפשע של שנאה מגדרית, בעידוד פטריארכיאלי המקבלת בסובלנות התעללות בנשים, היא חולנית ומחמיצה את טבעו האמיתי של האונס. אונס מבוצע על ידי עבריינים, כלומר, על ידי אנשים הנוהגים לספק את עצמם בדרכים פליליות ושלא אכפת להם מהסבל שהם גורמים לאחרים, וזו לא התנהגות גברית נורמטיבית. על פי הפמיניזם השוויוני, אונס הוא עוד סוג ממגוון הסוגים של האלימות הכללית, וגם גברים רבים סובלים מאונס (לדוגמה, על פי סטפן דונלדסון, נשיא האגודה להפסקת האונס בבתי הכלא, ישנם 290,000 אסירים גברים הנאנסים מדי שנה בבתי הכלא בארצות הברית, ובממוצע מבוצעים שם 45,000 מעשי אונס מדי יום וזאת מתוך אוכלוסייה של 1.2 מיליון אסירים גברים בארצות הברית). כמו כן רוב האלימות בעולם היא אלימות של גברים נגד גברים, ורק המיעוט הוא אלימות נגד נשים, לכן על פי הוף סומרס האלימות נגד נשים אינה נובעת משנאת נשים או מקיומה של "תרבות אונס", אלא פשוט מעבריינים המנצלים אנשים חלשים מהם, בין אם הם גברים או נשים. כמו כן היא טוענת שאין שום בסיס מחקרי לטענה שאלימות נגד נשים היא תסמין של תרבות של שנאת נשים[12].
ג'ויס א. ויליאמס ביקרה את האופי האחיד של המושג תרבות אונס, בשל ההשלכה שבסופו של דבר כל הנשים הן קורבן על ידי כל הגברים[13]. סופרים אחרים, כמו בל הוקס, מתחו ביקורת על הפרדיגמה תרבות האונס, בטענה שהיא מתעלמת מהמקום של האונס ב"תרבות של אלימות" מקיפה[14].
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל פמיניזם | ||
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads