רדון

רדון (או ראדון; Radon) הוא יסוד כימי רדיואקטיבי ממשפחת הגזים האציליים שסמלו הכימי Rn ומספרו האטומי 86. הוא נוצר כתוצאה מדעיכה רדיואקטיבית של היסוד רדיום, המצוי בכל סוגי הקרקעות בריכוזים שונים. לרדון ישנם 38 איזוטופים מוכרים, כולם רדיואקטיביים. היציב שבהם הוא ${\displaystyle {\ce {^222Rn}}}$, בעל זמן מחצית חיים של 3.8235 ימים.

ערך זה עוסק ביסוד כימי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו רדון (פירושונים).

רדון

- רדון - אסטטין
Xe Rn Og       86 Rn                                                                                                                                                                                                                                                                                           הטבלה המחזורית
נתונים בסיסיים
מספר אטומי	86
סמל כימי	Rn
סדרה כימית	גזים אצילים
מראה
חסר צבע
תכונות אטומיות
משקל אטומי	222 u
סידור אלקטרונים ברמות אנרגיה	2, 8, 18, 32, 18, 8
קונפיגורציה אלקטרונית	1s² 2s² 2p⁶ 3s² 3p⁶ 3d¹⁰ 4s² 4p⁶ 4d¹⁰ 5s² 5p⁶ 4f¹⁴ 5d¹⁰ 6s² 6p⁶
תכונות פיזיקליות
צפיפות	9.73 kg/m3
מצב צבירה בטמפ' החדר	גז
נקודת רתיחה	211.3K (-61.85°C)
נקודת התכה	202K (-71.15°C)
שונות
אלקטרושליליות	2.2
קיבול חום סגולי	94 J/(kg·K)
מוליכות חום	0.00364 W/(m·K)
אנרגיית יינון ראשונה	1,037 kJ/mol
היסטוריה
מגלה	פרידריך ארנסט דורן
תאריך גילוי	1899
נקרא על שם	רדיום

הגז רדון התגלה על ידי ארנסט רתרפורד בשנת 1899. איזוטופ של רדון, רדון-220, היה הראשון עבורו חושב זמן מחצית חיים, על ידי הארייט ברוקס, ובעקבות ניסויים איתו הונחו היסודות למדע הפיזיקה הגרעינית.^[1][2]

זיהום רדון

גז הרדון הוא גז רדיואקטיבי חסר צבע, טעם וריח. רדון הוא גז אציל, כך שהוא אינו מתרכב עם אטומים אחרים הנמצאים בריאות, ומרבית האטומים של רדון הנשאפים לריאות ננשפים מהן לפני שהם דועכים רדיואקטיבית. עם זאת, אותו חלק מאטומי הרדון שכן דועך בתוך גוף האדם מותיר בו אטומים רדיואקטיביים אחרים, יותר פעילים כימית, שעשויים להיוותר בגוף למשך תקופה ארוכה ולהמשיך לפלוט קרינה רדיואקטיבית לעבר תאים סמוכים. לכן, שאיפת הגז עשויה להוביל להתפתחות סרטן. רדון מוגדר על ידי הסוכנות הבין לאומית לחקר הסרטן (IARC) כחומר מסרטן באופן ודאי.^[3]

הגז מופיע בשרשראות הדעיכה של מספר יסודות רדיואקטיביים המצויים בקרקע, כגון רדיום ואורניום. עם ההתפרקות הרדיואקטיבית של יסודות אלו נוצר הגז, שיכול להתנדף מהקרקע דרך חריצים ולהצטבר במרתפים לא מאווררים. יסודות רדיואקטיביים אלו נמצאים גם בחומרי בנייה המופקים מהקרקע (ובמיוחד מלט), לכן הגז יכול להיפלט גם מקירות מבנים ובעיקר מקירות המכילים כמות גדולה של בטון. עם זאת, פליטת הרדון מהקירות היא איטית והכמות הנפלטת קטנה. בתנאים של אוורור נורמלי כמות זו אינה מהווה סכנה לבריאות. הרדון כגז, או כאטומים בודדים הנספחים לחלקיקי האבק באוויר, חודר למערכת הנשימה ומקרין על רקמות הריאה. ככל שעולה ריכוז הרדון, גדל הסיכוי לחלות בסרטן הריאה. האוכלוסיות הרגישות במיוחד לחשיפה לרדון הם ילדים ומעשנים.

הרדון אחראי לכמחצית מהחשיפה לקרינה רדיואקטיבית טבעית. חשיפה זו אחראית לעשירית ממקרי סרטן הריאות במדינות המפותחות. מסיבה זו ישנם מספר מומחים הממליצים לאוורר מקומות סגורים כגון מרחבים מוגנים ומרתפים, ותמיד להשאיר את החלונות פתוחים.

בישראל, בדיקות רדון מתבצעות, בין היתר, על ידי חברות פרטיות. רוב מקרי גז הרדון נמצאים בחדרים מוגנים. פרקטיקה נפוצה לאיתור גז רדון בחדר מסוים כוללת התקנת מכשיר הבודק את רמת גז הרדון במשך תקופה של כחודש, במהלכה אין לפתוח את החדר.

ראו גם

• גז אציל
• דעיכת אלפא

לקריאה נוספת

• אנתוני נרו, "קרקע, אויר, רדון ובית", פי האטום ד-4, פברואר 1990.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: רדון
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רדון

• רשימת מוסמכים בעלי היתר לבדיקת רדון מטעם המשרד להגנת הסביבה
• מאיר ברק, מה הסכנה ברדון ומדוע הסכנה גבוה יותר במרתפים?, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 2 ספטמבר 2009
• גז ראדון במבנים, שאלות ותשובות - המשרד להגנת הסביבה, 21 בנובמבר 2006
• בדיקות לגילוי גז ראדון באתר המשרד להגנת הסביבה
• רדון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)