אתנחתא

אֶתְנַחְתָּא

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אתנחתא
הגייה*	etnakhta
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	נ־ו־ח
דרך תצורה	שאילה מארמית
נטיות	ר׳ אֶתְנַחְתָּאוֹת

טעמי המקרא

קיסריים: סוף פסוק (סלוק), אתנחתא (אתנח) מלכים: זקף קטן, זקף גדול, סגולתא (סגול), שלשלת, טרחא (טפחא) משנים (שרים): רביע (רביעי), זרקא, פשטא, יתיב (משפל), תביר שלישים (פקידים): פזר, קרני פרה, תלשא (תלישא גדולה), אזלא גרש (אזלא, גרש), שני גרשין (גרשיים) משרתים: שופר הולך (מונח), שופר מהופך (מהפך), מאריך (מרכא), תרי טעמי (מרכא כפולה), דרגא, אזלא (קדמא), תילשא (תלישא קטנה), ירח (ירח בן יומו טעמים לא מנוגנים: געיא (מתג), מקף, פסק (פסיק)

1. לשון חז"ל טעם (סימן) מטעמי המקרא, המסמן הפרדה בין חלקו הראשון של הפסוק לבין חלקו השני.
2. בהשאלה מן (1): הפסקה או הפסקה למנוחה שבין סיום חלק אחד לבין התחלת חלק שני.
3. בהשאלה מן (1): קטע מעבר, מוזיקלי בד"כ, בין חלקי מופע, בין חלקי ארוע או בין פרקי יצירה.

גיזרון

• מארמית על פי בנין אִתפְּעל משורש נ־ו־ח (מילון אבן־שושן החדש, 2003).

צירופים

• אתנחתא קומית

תרגום

• אנגלית: etnahta‏‏‏‏‏ (1), interlude‏‏‏‏‏ (3, 2)
• אנגלית: interlude‏‏‏‏

מידע נוסף

• ע"פ החלטה 2.2.3 בדקדוק של האקדמיה ללשון העברית "שמות שהתגלגלו לעברית מן הארמית והמשמשים במין נקבה, כגון דוגמה, נכתבים בה"א בסופם – כסיומת הנקבה הרגילה בעברית". ברם, כלל זה מוציא מתוכו שמות פרטיים, כגון שמות טעמי המקרא. לכן בטקסטים מודרניים, אתנחתא במובנים (2) ו־(3) תיכתב: "אתנחתה". אתנחתא במשמעות (1) תוסיף להיכתב "אתנחתא".

ראו גם

• אתנח

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: טעמי המקרא

השורש נוח

השורש נ־ו־ח הוא שורש מגזרת נע"ו/י. דף זה מופיע ברשימת הערכים הדורשים שכתוב. הסיבה לכך: לברר גזרה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד הדף לא תוקן. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, תוכלו לציין זאת בדף השיחה שלו. נטיות הפעלים פ־ע־ל עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל קַל נָח נָח יָנוּחַ נוּחַ לָנוּחַ נִפְעַל הִפְעִיל הֵנִיחַ או הִנִּיחַ מֵנִיחַ מַנִּיחַ יַנִּיחַ הַנַּח לְהָנִיחַ לְהַנִּיחַ הֻפְעַל הוּנַח מוּנָח יוּנָח -אין- -אין- פִּעֵל פֻּעַל -אין- -אין- הִתְפַּעֵל