אובודה

אוֹבּוּדָה (בהונגרית: Óbuda, מילולית: בוּדָה העתיקה, בגרמנית: Alt-Ofen, בסרבו-קרואטית: Stari Budim, ביידיש: אלט אופען, בעברית רבנית: אויבן יָשָן או בודא ישן^[1]) היא אחת משלוש הערים היוצרות את בודפשט, בירת הונגריה (יחד עם בודה ופשט) והעתיקה שבהן. עד 1 בינואר 1873 הייתה אובודה עיר עצמאית. היא ממוקמת ממערב לדנובה, צפונית לבודה.

סמל אובודה

בית עיריית אובודה

שרידי אמפיתיאטרון רומי מאקווינקום הקדומה בלב שכונה מודרנית

בית הכנסת של אובודה

היסטוריה

לפי עדויות ארכאולוגיות התקיים יישוב באזור אובודה כבר מתקופת האבן. בעת ההתיישבות הקלטית התקיים במקום מרכז התיישבותי גדול יחסית. בתקופה הרומית בהונגריה היה אתר זה אקווינקום (בלטינית: "עיר המים"), בירת הפרובינקיה הרומית פאנוניה. עד היום ניתן לראות בשטח עתיקות מן התקופה הרומית, בהן שרידי אמפיתיאטרון ווילה רומית. מאותה עת (שנת 106 לספירה) הייתה אובודה מיושבת ברציפות כעיר. אדמות המקום היו נחלתה של משפחת האצולה זיצ'י שבנתה במקום טירה, הקיימת עד היום ומאכסנת מוזיאון המוקדש ליצירות האמן ויקטור וסרלי. עם איחוד בודפשט נכללה אובודה ברובע השלישי של העיר, הכולל גם את אי הדנובה Óbudai-sziget ושטחי תעשייה ומגורים.

מעמדה של אובודה ירד לאחר איחוד בודפשט, והיא קיבלה צביון של פרבר תעשייתי ובו בתי חרושת ומשכנות פועלים. בעת השלטון הקומוניסטי נבנו בה שיכונים סובייטיים ותחנת כוח שארובתה נראית למרחוק.

הכיכר המרכזית (Fő tér) משמרת אווירה כפרית מהמאה ה-17 ו-ה-18. לא רחוק ממנה נמצאים המבנה בן המאה ה-18 ששימש כבית העירייה ומוזיאון אובודה.

בשנת 1950 חוברה אובודה ישירות לפשט על ידי גשר ארפאד (שנקרא אז "גשר סטלין").

קהילה יהודית

התיישבות יהודית החלה באובודה ב-1712, לפי הזמנת הדוכסית זיצ'י. אף על פי שהתיישבות יהודית נאסרה בבודה זכו יהודי אובודה, בהתאם להסכם החסות, לחופש דת, התיישבות ומסחר. בשנת 1737 הוקם בית כנסת והקהילה באובודה הייתה לקהילה היהודית הגדולה בהונגריה. רב הקהילה היה משה מינץ, שהקים במקום בית דין צדק וישיבה גדולה, ומת ב-1831. ב-1820 הוקם בית הכנסת הנוכחי באתר בית הכנסת הראשון. בעת הקרע ביהדות הונגריה בחרה הקהילה להצטרף לזרם הנאולוגי, אף כי רבה מרדכי עמרם הירש היה אורתודוקסי שתמך בעצמו בגישת הסטטוס קוו.

הקהילה חרבה בשואת יהודי הונגריה יחד עם שאר קהילות בודפשט, במקום היה גם בית קברות יהודי שנחרש ובמקומו קיים היום מגרש ספורט^[2]. בראשית שנות ה-2000 הוקמה מחדש קהילה יהודית באזור, המתבססת על אנשי עסקים ישראלים ואנשי בית חב"ד.

בית הכנסת של אובודה

בית הכנסת של אובודה, הבנוי במתאר של מקדש יווני, מצטיין בסגנון אדריכלי ייחודי, המושפע ממבני הסגנון האימפריאלי (אנ') של ראשית המאה ה-19. בחזיתו שישה עמודים קורינתיים. על הארכיטרב (הקורה הראשית) נכתב בעברית: "כל תפלה וכל תחינה שתהיה לכל האדם ופרש כפיו אל הבית הזה". בראש הגמלון - שני לוחות הברית.

פנים המבנה נחשב בעת הקמתו למפואר באירופה^[3]. אלמנט ייחודי נוסף הוא ארבעה אובליסקים בארבע פינות הבימה.

בית הכנסת נהרס בשואת יהודי הונגריה ובתקופת השלטון הקומוניסטי שימש כאולפן שידורי רדיו וטלוויזיה.

ב-5 בספטמבר 2010, לאחר שיפוץ, נחנך במקום בית כנסת של חסידי חב"ד, במעמד הרב הראשי יונה מצגר וסגן ראש ממשלת הונגריה^[4].

ילידי אובודה

• הרב משה קוניץ (לעיתים: קוניצר; ה'תקל"ד, 1774 – כ"ז בשבט ה'תקצ"ז, 2 בפברואר 1837) היה רבה של אובן ישן, וחוקר תולדות ישראל. נודע בעיקר בשל ספרו "בן יוחאי" הטוען לייחוס ספר הזוהר לרבי שמעון בר יוחאי, כתגובה לספר מטפחת ספרים שכתב רבי יעקב עמדין ושלל עניין זה.
• אדולף (אברהם) פישהוף (1816 – 1893) היה מהפכן, פוליטיקאי ופעיל שלום יהודי-הונגרי-אוסטרי. היה רופא בהכשרתו.
• מאנש יוז'ף אסטרייכר (1759 – 1831) היה דוקטור לרפואה, הרופא הראשון של הספא בבלטונפירד. הרופא היהודי הראשון בהונגריה.
• אדה נוימן (1859 – 1918) היה רב הונגרי, מתרגם, היסטוריון, אביו של ארנה נאמני.
• יוז'ף ואגו במקור וייס (1877 – 1948) היה כלכלן, סופר בתחום הכלכלי, עיתונאי יהודי-הונגרי.
• הרב יוסף באך (1784 – 1866) היה רב ואיש מדעי הרוח.
• איגנץ פישהוף (1814 – 1897) היה רופא יהודי-הונגרי.
• שאלאמון שיל (1849^[5] – בודפשט, 31 במאי 1918) היה מורה, היסטוריון ספרות יהודי-הונגרי.
• מור סלארדי במקור שפיצר (1851 – 1914) היה רופא יהודי-הונגרי, פרופסור באוניברסיטה. הוא פעל רבות בעניין הקמת בתי יתומים.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: אובודה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אובודה (והרובע השלישי של בודפשט)

• אתר האינטרנט של אובודה (בהונגרית)
• זלמן רודרמן, 'היהודי הנצחי' חזר לבית הכנסת בבודפשט, אתר חב"ד און ליין
• מידע תיירותי (באנגלית)
• תמונת בית הכנסת לפני השיפוץ
• "דביר הבית", דרשתו של ר' משה מינץ לחנוכת בית הכנסת (ספר בעברית)
• פנקס קהילת "אבן ישן" 1770 - 1776 (כתב יד בעברית)