Loading AI tools
משפחת חצוצרות מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אופיקלאידה (בצרפתית: Ophicleide) היא משפחת חצוצרות ביוגל חרוטיות מפליז, בעלות שסתומים.
ככל הידוע, האופיקלאידה הומצא ב-1817, וב-1821 רשם בונה הכלים הצרפתי ז'אן אילר אסטה (בצרפתית: Jean Hilaire Asté; ידוע גם בשם האלארי או האלרי) פטנט על הכלי. הייתה זו אבן הפינה למבנה מחלקת כלי הנשיפה ממתכת של התזמורת של התקופה הרומנטית, תחליף לסרפנט, כלי מתקופת הרנסאנס, שנחשב למיושן.
הצינור הארוך של האופיקלאידה מתעקל לאחור, ונגינה בו נעשית באמצעות פיית גביע, כזו המקובלת בכלי נשיפה ממתכת באופן כללי. במקור היו לאפיקלאידה תשעה שסתומים, שהורחבו בהמשך עד שנים-עשר במספר, המכסים את נקבי הצליל הגדולים. כיוון הכלים השונים במשפחת האופיקלאידה יכול להיות בסי במול, דו, מי במול או פה. השכיח ביותר בקבוצה הוא האופיקלאידה-בס, בסי במול או בדו.
שם הכלי בא מהמילים היווניות שמשמען "נחש" ו"שסתומים", כיוון שהוא נוצר כסרפנט עם שסתומים. בדומה לסרפנט, היה קשה לנגן בו וצלילו היה בלתי-צפוי במידת מה, מצב שהוליד את האמרה: "האופיקלאידה, כמוהו כחטא הקדמון, מוצאו בנחש"[1].
השימוש הראשון שנעשה בכלי היה באופרה "אולימפייה" של גספרה ספונטיני בשנת 1819. יצירות מפורסמות אחרות שבהן מופיע האפיקלאידה הן אליהו והפתיחה לחלום ליל קיץ של מנדלסון, ההולנדי המעופף של ואגנר וכן הסימפוניה הפנטסטית של ברליוז, אם כי הוא החליף אותם בהמשך בטובות בתזמור מתוקן. גם ורדי כתב לאופיקלאידה.
במשך הזמן החליפו את האופיקלאידה הטובה והאופוניום, אף כי הכלי נשאר פופולרי באיטליה עד ראשית המאה ה-20 ויש המנגנים בו באופן מקצועי עד היום. אחד האחרונים בנגני האופיקלאידה הגדולים היה סם יוז. הכלי היה גם מאבותיו הישירים של הסקסופון - אדולף סאקס, כך מספרים, ניסה פעם להרכיב פייה של כלי נשיפה מעץ על אופיקלאידה שתיקן, והצליל מצא חן בעיניו. מן הניסיון הזה התפתח ונוצר לאחר זמן הסקסופון[2].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.