איוואנגורוד

**איוואנגורוד**
**Ивангород**
סמל איוואנגורוד סמל איוואנגורוד	דגל איוואנגורוד דגל איוואנגורוד
	מבצר איוואנגורוד
מדינה	רוסיה
מחוז פדרלי	המחוז הפדרלי הצפון-מערבי
אובלסט	מחוז לנינגרד
מחוז עירוני	המחוז העירוני קינגיספ
מחוז מוניציפלי	המחוז המוניציפלי איוואנגורוד
ראש העיר	ויקטור קרפנקו
שפה רשמית	רוסית
תאריך ייסוד	1492
על שם	איוואן השלישי
שמות קודמים	הכפר החדש על הנרבה
שטח	7.7 קמ"ר
גובה	32 מטרים
דת	נצרות
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	9,552 (2024)
‑ צפיפות	1368.7 נפש לקמ"ר (2017)
קואורדינטות	59°21′55″N 28°13′11″E
אזור זמן	UTC +3
	http://ivangorod.ru/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת רוסיה רגילה) מוסקבה סנקט פטרבורג נובוסיבירסק אנאדיר נורילסק סקנדינביה אי; רו; פה; קזחסטן איראן סין מונגוליה ק. יפן האוקיינוס; השקט; אוקיינוס הקרח הצפוני איוואנגורוד

איוואנגורוד (ברוסית: Ивангород, מילולית: "עירו של איוואן"; באסטונית: Jaanilinn, מבוטא יאאנילין; בווֹדית: Jaanilidna, מבוטא יאנילידנה) היא עיר בצפון-מערב רוסיה, חלק מהמחוז העירוני קינגיסֶפּ, מחוז לנינגרד.

עובדות מהירות מדינה, מחוז פדרלי ...

סגירה

העיר ממוקמת בגדה הימנית (מזרחית) של נהר נרבה מול העיר האסטונית נרבה, 147 קילומטר מערבית לסנקט פטרבורג.

נמצאת בתחום אזור הגבול ולכן כל מעבר אל העיר נרבה עובר דרך כניסה מגודרת ומחייב רישום דרכון בעת מעבר.

העיירה הוקמה לראשונה בשנת 1492 כמבצר, בתקופת שלטונו של איוואן הרביעי וממנו היא נטלה את שמה ("עירו של איוואן"). בשנים 1581, 1590 ומ-1612 עד 1704 האזור היה בשליטת שוודיה. ב-1617 רוסיה ושוודיה חתמו על חוזה סטולבובו, במסגרתו האזור הועבר לריבונות שוודית. רוסיה כבשה מחדש את השטח במהלך מלחמת הצפון ב-1704. למרות שינויים טריטוריאליים ושינוי ריבונות איוואנגורוד הו הוגדרה כחלק מהנרבה מ-1649 עד 1945. ב-1780 העיר, יחד עם נרבה נכללה במחוז נרבה של פלך סנקט פטרבורג. ב-1796 המחוז פורק ומוזג אל תוך מחוז יאמבורג.

במהלך מלחמת העצמאות האסטונית (1918 - 1920), הרפובליקה האסטונית שאך הוקמה השתלטה על אזור הנרבה, כולל איוואנגורוד בינואר 1919, צעד שרוסיה הסובייטית הכירה בו במסגרת חוזה טרטו משנת 1920.

במהלך השואה בשנת 1942 נלקחו יהודי האזור, ביניהם יהודי העיירה אולכסנדריבקה ונרצחו על ידי אנשי ס"ס ליד העיר.

בינואר 1945 הרשויות הסובייטיות הגדירו את נהר הנרבה כקו גבול בין אסטוניה הסובייטית לרוסיה הסובייטית וכתוצאה מכך הנהלת העיר עברה למחוז המשנה קינגיספ. עם הגידול באוכלוסייתה איוואנגורוד הוכרזה כעיר ב-28 באוקטובר 1954.

לאחר עצמאות אסטוניה באוגוסט 1991 היו כמה חילוקי דעות באשר לגבול האסטוני-רוסי באזור הנרבה וחוקת אסטוניה (שאומצה ב-1992) הכירה בחוזה טרטו כמסמך קובע לקו הגבול. ברם, הפדרציה הרוסית רואה באסטוניה כיורשת לאסטוניה הסובייטית ועל כן קו הגבול הוא זה שהוגדר בין הרפובליקות בשנת 1945. רשמית, לאסטוניה אין תביעה טריטוריאלית על האזור, לאחר שאושרר הסכם גבול בין המדינות והותיר את איוואנגורוד בשטח רוסיה. אף ששרי החוץ של שתי המדינות חתמו על הסכם גבול בשנת 2005 ההסכם לא אושרר בשל מתיחות פוליטית בין המדינות.

בעיר מתגוררים 9861 תושבים (2021). על פי מפקד אוכלוסין כלל רוסי שנערך בשנת 2010, נמצא כי בעיר מתגוררים בני יותר מ-30 לאומים, וביניהם: רוסים (84.7%), אוקראינים (2.7%), בלארוסים (1.5%), טטרים (0.52%) וארמנים (0.50%). כ-7.5% מהתושבים לא הגדירו את השתייכותם האתנית.

תעשייה

איוואנגורוד היא מרכז של תעשיית טקסטיל, מזון. בעיר פועלים מפעלי מתכות ותחנת כוח הידרו-אלקטרית, הממוקמת בקצה העיר.^[1]

תחבורה

לעיר חיבור מסילת ברזל עם סנקט פטרבורג, העיר הגדולה ביותר הסמוכה אליה, והיא צומת תחבורתי בין העיר טאלין שבאסטוניה לסנקט פטרבורג. כביש A180 מחבר את סנקט פטרבורג עם איוואנגורוד ומחבר את העיר עם כביש E20 האירופי המוביל לטאלין ולנמל התעופה שאנון.

בעיר פועל המכון הטכני-הומניטארי של איוואנגורוד (Ивангородский гуманитарно-технический институт), שמהווה סניף של אוניברסיטת סנקט פטרבורג לרכיבי אוויר וחלל והוא המוסד להשכלה גבוהה היחיד בעיר. בצמוד לו פועלת מכללה, "המכללה הטכנית-הומניטרית של איוואנגורוד" (Ивангородский гуманитарно-технический колледж).