איי מאלוקו
קבוצת איים מזרחית לאינדונזיה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
איי מאלוקו או איי מולוקה הם קבוצת איים מזרחית לאינדונזיה ולסולאווסי, מערבית לגינאה החדשה וכן צפונית לטימור.
נתונים גאוגרפיים | |
---|---|
מיקום | ים מאלוקו |
קואורדינטות | 2°S 128°E |
שטח | 74,505 קילומטר רבוע |
גובה מרבי | 3,027 מטר |
נתונים מדיניים | |
מדינה | אינדונזיה אינדונזיה |
אוכלוסייה | 2,844,131 (2015) |
אזור זמן | UTC +9 |
בעבר האיים נודעו כאיי התבלינים על ידי הסינים והאירופאים משום מצבורי המוסקט, המשיה והציפורן האנדמיים לאיים, בעבר המקור העולמי היחיד לתבלינים אלו, שהקנה לאיים ערך כלכלי אסטרטגי, שני רק לערכו של זהב, במערך הסחר הבין-לאומי בעיני המעצמות הקולוניאליות.[1] השם "איי התבלינים" לא ניתן רק לאיי מאלוקו, אלא גם לאיים אחרים בדרום-מזרח אסיה לאורך השנים. מציאתה של דרך ימית לאיים אלו מכיוון מערב הייתה מטרת מסעו של מגלה הארצות פרדיננד מגלן.
רוב איי מלוקו הם הרריים, חלקם אף עם הרי געש פעילים.
מעצמאותה של אינדונזיה בשנת 1950 ועד לשנת 1999, כלל איי מאלוקו אוגדו במחוז אחד שנקרא בשם "מאלוקו". ב-1999 חולק המחוז לשניים - דרומו נותר כמחוז "מאלוקו", אך צפונו כונה "מאלוקו הצפונית". אוכלוסיית המחוז הצפוני היא ברובה מוסלמית ובירתה היא העיר סופיפי (אנ') שעל האי הלמהרה (אנ'), ואילו במחוז הדרומי יש אוכלוסייה נוצרית גדולה ובירתו היא העיר אמבון. רוב אוכלוסיית האיים המקורית היא ממוצא מלנזי,[2] אך החל מתקופת השלטון ההולנדי ועד לימינו, ישנו שטף מהגרים מתמיד של תושבים מג'אווה והאיים הסמוכים לה אל קבוצת האיים. בין השנים 1999 ו-2002, התרחשו באיים סכסוכים נרחבים בין הנוצרים למוסלמים, שהובילו לאלפי הרוגים ולמיליוני פליטים.