אנרכו-קפיטליזם
פילוסופיה פוליטית ובית ספר לחשיבה, זרם אנרכיסטי ליברלי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אנרכו-קפיטליזם היא פילוסופיה פוליטית אינדיבידואליסטית במסורת הליברטריאנית השואפת לחברה קפיטליסטית חופשית, ללא ממשלה כגוף המחזיק במונופול על הכוח. האנרכו-קפיטליזם גורס כי מוסדות פרטיים וקהילתיים המבוססים על זכות הקניין יכולים לספק את כלל השירותים – לרבות בוררות סכסוכים, שיטור וביטחון.
ערך מחפש מקורות | |
אנרכיזם |
זרמים של אנרכיזם אנרכו-אגואיזם אנרכיזם מסביב לעולם אנרכיזם בישראל אנרכיזם בתרבות אנרכיזם וחברה אנרכיזם בהיסטוריה הקומונה הפריזאית |
על פי האנרכו-קפיטליזם ביזור הכוח בחברה יוביל לחברה שלווה, עשירה ובעלת קודקס חוקים ליברלי ומוסרי בהרבה. הממשלה נתפסת כגוף לא מוסרי ולא יעיל המחריג עצמו מכללי המוסר הרגילים, בכך שהוא פועל לגניבת רכוש על ידי מיסוי, כליאתם של "חפים-מפשע" בגין פשעים ללא קורבן וחקיקת חוקים באופן המוטה לטובת קבוצות עניין מיוחד ולטובתו. אנרכו-קפיטליסטים תומכים ביישום עקבי של עקרון האי-תוקפנות העומד בבסיס הליברליזם הקלאסי. בשל היות האנרכו-קפיטליזם זרם ליברלי הוא נבדל ממרבית זרמי האנרכיזם.
האנרכו-קפיטליזם נהגה לראשונה על ידי גוסטבו מולינארי שהיה מתלמידיו של כלכלן והוגה תקופת הנאורות פרדריק בסטייה. את הגרסה הרווחת הראשונה של אנרכו-קפיטליזם הפיץ מארי רות'בארד, כלכלן ליברטריאני מן האסכולה האוסטרית החל משנות ה-50 של המאה ה-20. רות'בארד שילב בין התאוריה הכלכלית של האסכולה האוסטרית, הליברליזם הקלאסי והאנרכיזם האינדיבידואליסטי האמריקאי מן המאה ה-19. אף על פי שרות'בארד היה הראשון שהשתמש במושג אנרכו-קפיטליזם, הוא עצמו כתב ש"עלינו לסכם שאנחנו לא אנרכיסטים, ואלו שקוראים לנו אנרכיסטים לא נתמכים בעדויות האטימולוגיות והם אנטי-היסטוריים".[1]
אנרכו-קפיטליסטים שונים איפוא ממינארכיסטים; אלו תומכים במדינת שומר לילה מצומצמת, אשר מוגבלת למספר פונקציות ייעודיות כגון שמירה על האינדיבידואל באמצעות צבא ומשטרה. אנרכו-קפיטליסטים חולקים גם על שאר האנרכיסטים, אשר מחפשים לאסור או לאסדר הצטברות רכוש או זרימה חופשית של ההון, על ידי המדינה והמנגנון השלטוני.