אסכולת פרנקפורט
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אסכולת פרנקפורט הוא כינוי לקבוצת אינטלקטואלים נאו־מרקסיסטים אשר החלה לפעול בגרמניה בשנות ה־20 של המאה העשרים וביקשה לחקור את החברה והתרבות מנקודת מבט ביקורתית, תוך עיסוק בתחומי דעת שונים כמו סוציולוגיה, פסיכולוגיה, פילוסופיה ותורת הספרות.[1] חברי האסכולה הושפעו מהתיאוריה המרקסיסטית באשר לקונפליקט היסטורי ומעמדי בין בעלי אמצעי הייצור ובין הפרולטריון, מעמד הפועלים;[2] הגות האסכולה התבססה על ההנחה שמבנה החברה הקפיטליסטי מונע מהפרולטריון להתקומם על מצבו, משום שהוא שבוי בתודעה כוזבת של שוויון מעמדי ואושר אישי.[2]
על אף שמה, מרבית הזמן פעלה אסכולת פרנקפורט בארצות הברית; זאת משום שלאחר ייסודה בגרמניה, נאלצו חבריה להגר לארצות הברית בשל עליית השלטון הנאצי, כשחלקם חזרו לגרמניה רק במהלך שנות ה־50. בין ההוגים הבולטים באסכולה היו מקס הורקהיימר, קרל ויטפוגל, פרידריך פולוק, תיאודור אדורנו, הרברט מרקוזה, ולטר בנימין, ליאו לובנטל ואריך פרום[hebrew 1].
ההגות והמחקר של חברי אסכולת פרנקפורט עולים לרוב במהלך לימודי סוציולוגיה, תקשורת, אמנות, קולנוע, ספרות, פילוסופיה ולימודי תרבות.