ארל וורן
נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ארל וורן (באנגלית: Earl Warren; 19 במרץ 1891 – 9 ביולי 1974) היה משפטן ופוליטיקאי אמריקאי. מושל קליפורניה בין 1943 ל-1953, מועמד לסגן הנשיא מטעם המפלגה הרפובליקנית ב-1948, ונשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית בין 1953 ל-1969. בכהונתו זו בבית המשפט העליון תרם רבות לקידום זכויות האזרח בארצות הברית ועמד בראשות ועדת וורן לחקר רצח קנדי.
ארל וורן | |||||||
לידה |
19 במרץ 1891 לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
9 ביולי 1974 (בגיל 83) וושינגטון די. סי., ארצות הברית | ||||||
מדינה | ארצות הברית ארצות הברית | ||||||
מקום קבורה | בית הקברות הלאומי ארלינגטון, ארלינגטון, וירג'יניה, ארצות הברית | ||||||
השכלה |
| ||||||
| |||||||
| |||||||
פרסים והוקרה | |||||||
| |||||||
חתימה | |||||||
וורן נולד בלוס אנג'לס למהגרים מנורווגיה ושוודיה. למד מדעי המדינה באוניברסיטת ברקלי, ושם רכש גם את השכלתו המשפטית. במהלך מלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא ארצות הברית ושירת כקצין. לאחר המלחמה החל לעסוק בשירות הציבורי. ב-1925 התמנה לתובע מחוזי של מחוז אלאמידה ורכש מוניטין כמי שמטפל בפושעים ביד קשה. בשנת 1935 נבחר וורן לתפקיד הנשיא הגדול של הלשכה הגדולה של הבונים החופשיים בקליפורניה. ב-1939 התמנה לתובע הכללי של קליפורניה. ב-1942 התמנה למושל המדינה מטעם הרפובליקנים. ב-1946 הוא רשם את עצמו לבחירות המקדימות של המפלגות הגדולות של המדינה וזכה בכולן – כך שבהתמודדותו בבחירות הכלליות לא היו לו מתחרים, והוא נבחר לכהן כמושל תקופה שנייה. ב-1950 נבחר בשלישית והיה האדם היחיד אי פעם שנבחר לשלוש תקופות כהונה רצופות כמושל קליפורניה. כמושל סייע לבסס את השגשוג הכלכלי שהאריך בקליפורניה עוד שני עשורים אחריו, הוא גם ביסס את מערכת החינוך הגבוה במדינה. וורן תמך בכליאת היפנים בארצות הברית בעת מלחמת העולם השנייה. היחס שלו כלפי מעורבותו בכליאה שנוי במחלוקת.
בבחירות לנשיאות ארצות הברית 1948 חבר למועמד לנשיאות תומאס דיואי, והתמודד על משרת סגן הנשיא, אך הנשיא הדמוקרטי הארי טרומן ניצח במפתיע. ב-1953 מינה אותו הנשיא דווייט אייזנהאואר לנשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית. מינוי זה היה כנראה תוצאה של דיל פוליטי שבמסגרתו פעל וורן להצלחת הנשיא בקליפורניה. עד פרישתו ב-1969, עמד וורן מאחורי שורה של פסיקות מהפכניות שלא עמדו בקו אחד עם תדמיתו השמרנית. בערוב ימיו צוטט אייזנהאואר כמי שאומר כי מינוי וורן הייתה "השטות הגדולה ביותר שעשיתי בימי נשיאותי". ב-1954, זמן קצר מאוד לאחר מינויו של וורן, ובעקבותיו, קבע בית המשפט פה אחד כי הפרדה בין גזעים בבתי ספר אינה חוקתית (פסק דין בראון נגד מועצת החינוך). בכך נקבעה אבן דרך במשפט החוקתי באמריקה, ובתנועה לשוויון בארצות הברית. ההחלטה המהפכנית נכתבה על ידי וורן, ששכנע את חבריו השופטים לתמוך בה.
החלטות דרמטיות נוספות של בית המשפט בראשות וורן הנחשבות לעיתים ל"מהפכניות"[1], מנעו את הנוהג שלפיו למחוזות בחירה גדולים של שחורים ניתן נציג אחד בלבד בבית הנבחרים, וחייבו את השוטרים להצהיר בפני העצור על זכויותיו על ידי הקראת אזהרת מירנדה (פסק דין מירנדה נגד אריזונה). השינויים שהוביל וורן לא זכו להסכמה לאומית רחבה והיו ממתנגדיו שאף קראו להדחתו. עם זאת, ההיסטוריה שפטה את וורן בצורה שונה לחלוטין והוא נחשב לאחד השופטים החשובים והמשפיעים ביותר בארצות הברית במאה ה-20. ארל וורן עמד בראש ועדת וורן שהסיקה כי מאחורי ההתנקשות בנשיא ג'ון קנדי עמד אך ורק לי הארווי אוסוואלד. קביעה זו שנויה במחלוקת, אך לא הוכח שיש בטענות שכנגד דבר מה ממשי המבדיל אותן מתאוריות הקשר הרגילות הנפוצות בציבור אחרי כל התנקשות פוליטית.
באביב 1969 פרש וורן מתפקידו כנשיא בית המשפט העליון. לאחר מותו הוענקה לו מדליית החירות הנשיאותית ועל שמו נקרא קולג' באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו.