ביטחון סוציאלי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ביטחון סוציאלי הוא הידיעה של הפרט שיוכל להתקיים בכבוד גם אם יאבד את היכולת לפרנס את עצמו ואת משפחתו. ביטחון סוציאלי הוא מרכיב מרכזי של מדינת רווחה. מרכיבי הביטחון הסוציאלי ורמתם משתנים ממדינה למדינה, ואף באותה מדינה במהלך השנים. חלק מהם הם בגדר חובה החלה על כל תושבי המדינה וחלק אחר נובע מהסכמים בין ארגוני עובדים לארגוני מעסיקים, ומיוזמה אישית של הפרט.
הזכות לביטחון סוציאלי נכללת בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם: "כל אדם, כחבר החברה, זכאי לביטחון סוציאלי וזכאי לתבוע שהזכויות הכלליות הסוציאליות והתרבותיות, שהן חיוניות לכבודו כאדם ולהתפתחות החופשית של אישיותו, יובטחו במאמץ לאומי ובשיתוף פעולה בינלאומי בהתאם לארגונה ולאוצרותיה של המדינה."[1]
להבטחת ביטחון סוציאלי משמשים אמצעים אחדים:
- ברמת המדינה: ביטוח לאומי, המבטיח סיוע במקרים של נכות, פגיעה בעבודה, זקנה ועוד. ביטוח בריאות, המבטיח שירותי בריאות בסיסיים לכל תושב. מימון אמצעים אלה נעשה באמצעות מיסים ייעודיים (בישראל: דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות).
- ברמת ארגוני העובדים: הסכמים לביטוח פנסיוני לעובדים, המבטיחים לעובד ולמשפחתו פרנסה במקרים של נכות, מוות וזקנה.
- ברמת הפרט: רכישת ביטוחים אישיים להרחבת הכיסוי הניתן בשני הרבדים הקודמים בתחומי ביטוח פנסיוני וביטוח בריאות.
בחלק מהמקרים גמלאות הביטחון הסוציאלי הן בהתאם להכנסה המבוטחת, ובמקרים אחרים הגמלאות הן בסכום אחיד, או בסכום הנגזר מצורכי המבוטח.