Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברנאט מונקצ'י (במקור מונק, בהונגרית: Munkácsi Bernát; 12 במרץ 1860, אוראדיה, בהונגרית: Nagyvárad (נאג'ווארד); טרנסילבניה – 21 בספטמבר 1937, בודפשט, הונגריה) היה בלשן, אתנוגרף, מזרחן, יהודי-הונגרי וחוקר השפות הפינו-אוגריות. הוא היה חבר באקדמיה ההונגרית למדעים.
פורטרט של ד"ר ברנט מונקצ'י - צילום של תמונת שמן | |
לידה |
12 במרץ 1860 אוראדיה, האימפריה האוסטרית |
---|---|
פטירה |
21 בספטמבר 1937 (בגיל 77) בודפשט, הונגריה |
שם לידה | Munk Bernát |
ענף מדעי | בלשנות |
מקום מגורים | הונגריה |
מקום קבורה | בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה |
מקום לימודים | אוניברסיטת אטווש לוראנד |
צאצאים | ארנה מונקאצ׳י |
הערות | יהודי |
תרומות עיקריות | |
חקר השפות הפינו-אוגריות. | |
מונקצ'י נולד במשפחה יהודית מסורתית. אביו מאיר אברהם (אדולף) מונק היה סוחר דגנים וסופר לעת מצוא ואמו שרה לבית שטיין.[1]
כבר בנעוריו התעניין בשפות, ובגיל תיכון החל ללמוד טורקית. למד בלשנות באוניברסיטת בודפשט, ארמין ומברי היה אחד ממוריו. במסגרת לימודיו חקר את הניבים של אוכלוסיית הצ'אנגואים, שבטים הונגריים החיים ברומניה, בעיקר במולדובה ההיסטורית. על עבודתו זו זכה בפרס שמואל (Sámuel) של האקדמיה ההונגרית למדעים. במהלך לימודיו למד גם רוסית והחל במחקר השפות הפינו-אוגריות, מחקר לו הקדיש את חייו.
ב-1885 יצא למסע המחקר האתנו-בלשני הראשון שלו, לעם האודמורטי השוכן במערב הרי אורל. בדרך התעכב בעיר קאזאן שם למד אודמורטית מסטודנט בן אותו העם שלמד בסמינר. הסיור עצמו ערך שלושה חודשים שבהם אסף חומר לשוני רב. בדרכו חזרה שהה בעיר סימבירסק (כיום אוליינובסק) שליד הוולגה שם אסף חומר על שפת הצ'ובה (csuva) מתלמידי סמינר המורים יוצאי העם הצ'ובשי. בשנת 1887 פרסם את הטקסטים שאסף בשפה האודמורטית ומחקר על שפת הצ'ובשית.
באביב 1888 יצא מונקצ'י למסעו השני. במשך שנה, עד אפריל 1889, הוא תר את האזור בו שוכנים הווגולים (vogul) או המנטים. החומרים שאסף פורסמו בארבעה כרכים (1600 עמודים) של פרסומי הבלשנות של האקדמיה ההונגרית. בכרכים אלו תוארו 6 ניבים של שפת הווגולים או המנטים. מונקצ'י גם חקר את המילים ההונגריות ממקור איראני וקווקזי. ב־1915, בעת מלחמת העולם הראשונה חזר מונקצ'י לחקר השפה האודמורטית. הוא נעזר בשבויי מלחמה אודמורטיים שהיו עצורים במחנה ליד בודפשט, מהם אסף חומר רב בניבים אודמורטיים שונים. מחקרים אלו פורסמו רק שנים אחרי מותו, ב-1952. מ-1917 ואילך חקר בעיקר את השפה האוסטית, מחקרים אלו פורסמו ב-1927 בכתב העת ה"ידיעון המזרחי" ההונגרי (Keleti Szemle). מונקצ'י עסק גם במחקר של הצ'אנגו במורדוביה יחד עם הבלשן היהודי הונגרי איגנץ קונוש.
בשנת 1890 נבחר מונקצ'י לחבר מתכתב (levelező tag) באקדמיה ההונגרית למדעים. ב־1891 נבחר לחבר חיצוני של החברה הפינו-אוגרית, ב-1892 נבחר לסגן נשיא של החברה האתנוגרפית ההונגרית. בשנים 1894 עד 1910 היה עורכו של כתב העת המדעי אתנוגרפיה. מ-1900 ועד סוף ימיו היה עורך משותף של הידיעון המזרחי. ב-1910 נבחר לחבר מלא של האקדמיה ההונגרית למדעים. ב-1930 הוציאה האקדמיה ההונגרית למדעים ספר לכבודו של מונקצי, במלאת לו 70. החל משנת 2005 האקדמיה מחלקת מענק מחקר בחקר הבלשנות על שמו של מונקצ'י.
בהיותו יהודי לא קיבל מעולם שום משרה אקדמית. זאת למרות כל הישגיו המחקריים והכיבודים המדעיים שזכה להם, ואף על פי שכמנהג רבים מיהודי הונגריה החליף את שמו ממונק, לשם ההונגרי מונקצ'י. את פרנסתו מצא כמפקח במערכת החינוך של הקהילה היהודית בבודפשט. בפעילותו היהודית יזם, במסגרת המוזיאון היהודי של בודפשט, מפעל של כתיבת "מגילות היוחסין של משפחות יהודיות הונגריות". השמדת יהודי הונגריה בשואה הפסיקה מפעל זה באיבו. יצא רק הכרך הראשון שהוכן על ידי מונקצ'י עצמו: "שלשלת היוחסין של משפחות מונק ומשפחת פעלזענבורג".
מונקצ'י היה נשוי לפאולה יקובי. לזוג היו שלושה צאצאים. הסוחר שנדור מונקצ'י, הסופר ואיש הציבור ד"ר ארנה מונקצ'י והמשוררת ד"ר נעמי וינקלר. הוא היה גיסם של הרופא יוז'ף יקובי, ושל עורך הדין בלה יקובי.
מונקצ'י קבור בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה בבודפשט.
בין פרסומיו (כולם בהונגרית):
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.