ג'ואנג דזה

ג'ואנג דזה או צ'ואנג טסה (בסינית מסורתית: 莊子; בסינית מפושטת: 庄子; בפין-יין: Zhuāngzǐ) היה פילוסוף סיני רב-השפעה שחי בסביבות המאה ה-4 לפנה"ס במהלך תקופת המדינות הלוחמות, תקופה בה הייתה הפילוסופיה הסינית בפריחה. יצירתו החשובה ביותר נקראת על שמו, והיא הספר "ג'ואנג דזה", אחד הטקסטים העיקריים של הדאואיזם. הספר תורגם לעברית תחת השם "הספר האמיתי של פריחת הדרום" על ידי דן דאור.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

ג'ואנג דזה
莊子

לידה	369 לפנה״ס? שאנגצ'יו, Song
פטירה	288 לפנה״ס? (בגיל 81 בערך)
שם לידה	莊周
מדינה	סין
זרם	פילוסופיה סינית, דאואיזם
תחומי עניין	אתיקה, מטפיזיקה, סאטירה
יצירות ידועות	הג'ואנג דזה
הושפע מ	קונפוציוס, לאו דזה
השפיע על	דאואיזם, זן בודהיזם, צ'אן בודהיזם, מרטין בובר^[1]

ג'ואנג דזה ידוע בין היתר בשל "סיפור הפרפר" הדומה ל"טיעון החלום" מתוך הגיונות של רנה דקארט.

Remove ads

ביוגרפיה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הכינוי "ג'ואנג דזה" מתורגם לרוב ל"מאסטר ג'ואנג". כמעט שום דבר לא ידוע באופן ודאי על חייו של ג'ואנג דזה, אך חוקרים מניחים כי הוא דמות היסטורית, בניגוד ללאו דזה. שם הולדתו היה "ג'ואנג ג'ואו" (庄周), השורש הסיני 子 שצורף לשמו מבוטא "דזה" במנדרינית, ומשמעותו בהקשר זה משמעותו חכם, מלומד או מומחה, והיווה כינוי כבוד לפילוסופים ומלומדים. ניתן לראות שורש זה גם בשמותיהם של לאו דזה וסון דזה. סינולוגים משערים שהוא נולד בסביבות שנת 369 לפני הספירה, במדינת סונג (במחוז אנחווי של ימינו בעיירה מנג) ומת ב שנת 301, 295 או 286 לפני הספירה. המידע הקונקרטי היחיד לגביו נמצא בפרק 63 בספר "רשומות ההיסטוריון" מאת סה-מה צ'יין. ^[2]
ג'ואנג דזה היה בקיא בספרות הפילוסופית של תקופתו, ועל אף שמעולם לא פגש את לאו דזה אישית הוא עדיין נחשב לממשיך דרכו ולמבקר נוקב של הקונפוציאנזם ושל הפוליטיקה הסינית בת זמנו.

Remove ads

כתבים

ערך מורחב – ג'ואנג דזה (ספר)

באופן מסורתי מיוחס ג'ואנג דזה לכתיבה של לפחות חלק מהיצירה הנושאת את שמו, הג'ואנג דזה. יצירה זו, במתכונתה הנוכחית המונה 33 פרקים, מחולקת באופן מסורתי לשלושה חלקים: הראשון, המכונה "הפרקים הפנימיים", מורכב משבעת הפרקים הראשונים; השני, המכונה "הפרקים החיצוניים", מורכב מ-15 הפרקים הבאים; האחרון, המכונה "הפרקים המעורבים", מורכב מ-11 הפרקים הנותרים. משמעותם של שלושת השמות הללו מעוררת מחלוקת: על פי גואו שיאנג, "הפרקים הפנימיים" נכתבו על ידי ג'ואנג דזה, "הפרקים החיצוניים" שנכתבו על ידי תלמידיו, ואת "הפרקים המעורבים" בידי אחרים; הפרשנות האחרת היא שהשמות מתייחסים למקור כותרות הפרקים – "הפרקים הפנימיים" מוציאים את הכותרות שלהם מביטויים בתוך הפרק, "הפרקים החיצוניים" ממילות הפתיחה של הפרקים, ו"פרקים מעורבים "מתערובת של שני מקורות אלה.^[3]

בכתיבתו התעסק בנושאים דומים לנושאים שנידונו בדאו דה ג'ינג, ובמובנים מסוימים מבהירים ומפתחים אותם. בניגוד לדאו דה ג'ינג, הג'ואנג דזה קריא וברור גם לקורא העכשווי, והוא מאופיין בקטעים הומוריסטים וציניים.

Remove ads

השפעתו על הפילוסופיה המערבית

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

השפעתו של ג'ואנג דזה חצתה את גבולות הפילוסופיה ה"מזרחית" והשפיעה גם על הוגים "מערביים" רבים.

בשנת 1910 הפילוסוף היהודי-גרמני מרטין בובר תרגם את הג'ואנג דזה לגרמנית, והחיבור היווה עבורו השראה להגותו שלו, שבאה לידי ביטוי בספרו משנת 1923 "אני ואתה".

ב-8 באוקטובר 1930 מרטין היידגר נשא נאום בעיר ברמן על ספרו "הוויה וזמן" תחת הכותרת "על מהות האמת", כשלאחריו ציטט מתוך התרגום של בובר כדי להסביר את רעיונותיו שלו.^[4]

ספרים

הספר האמיתי של פריחת הדרום, תרגום: דן דאור, חרגול הוצאה לאור, עם-עובד, תש"ע, 2010
קולות האדמה: קטעים נבחרים מכתביו של החכם הסיני צ'ואנג טסה, תרגום: יואל הופמן, מודן הוצאה לאור, 1977

לקריאות נוספות

סכם

פרספקטיבה

Ames, Roger T. (1991), ‘The Mencian Concept of Ren Xing: Does it Mean Human Nature?’ in Chinese Texts and Philosophical Contexts, ed. Henry Rosemont, Jr. LaSalle, Ill.: Open Court Press
Ames, Roger T. (1998) ed. Wandering at Ease in the Zhuangzi. Albany: State University of New York Press
Bruya, Brian (translator). (1992). Zhuangzi Speaks: The Music of Nature. Princeton: Princeton University Press. ISBN 978-0-691-00882-0
Chan, Wing-Tsit (1963). A Source Book In Chinese Philosophy. USA: Princeton University Press. ISBN 0-691-01964-9.
Chang, Chung-yuan (1963). Creativity and Taoism: A Study of Chinese Philosophy, Art, and Poetry. New York: Julian Press.
Creel, Herrlee G. (1982). What is Taoism? : and other studies in Chinese cultural history. Chicago: University of Chicago Press. ISBN 0-226-12047-3.
Hansen, Chad (2003). "The Relatively Happy Fish," Asian Philosophy 13:145-164
Horne, Charles F., ed. (1917). The Sacred Books and Early Literature of the East, Volume XII: Medieval China. New York: Parke.
Kirkland, Russell (2004). Taoism: The Enduring Tradition. New York: Routledge. ISBN 978-0-415-26321-4.
Mair, Victor H. (1994). Wandering on the Way: Early Taoist Tales and Parables of Chuang Tzu. New York: Bantam Books. ISBN 0-553-37406-0. (Google Books)
Merton, Thomas. (1969). The Way of Chuang Tzu. New York: New Directions
Palmer, Martin (1996). The Book of Chuang Tzu. Penguin. ISBN 978-0-14-019488-3.
Roth, H. D. (1993). "Chuang tzu 莊子". In Loewe, Michael (ed.). Early Chinese Texts: A Bibliographical Guide. Berkeley: Society for the Study of Early China; Institute of East Asian Studies, University of California Berkeley. pp. 56–66. ISBN 1-55729-043-1.
Schwartz, Benjamin J. (1985). The World of Thought in Ancient China. Cambridge: Belknap Press. ISBN 978-0-674-96191-3.
Waltham, Clae (editor). (1971). Chuang Tzu: Genius of the Absurd. New York: Ace Books
Watson, Burton (1962). Early Chinese Literature. New York: Columbia University Press.
Watts, Alan with Huan, Al Chung-liang (1975). Tao: The Watercourse Way. New York: Pantheon Books. ISBN 0-394-73311-8.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
Ziporyn, Brook (2009). Zhuangzi: The Essential Writings with Selections from Traditional Commentaries Hackett Classics Series. Hackett Publishing. ISBN 978-1-60384-435-2.