גדלות האדם
אחת משלוש האידאולוגיות המרכזיות של תנועת המוסר / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
גדלות האדם הוא כינויה של אחת משלוש האידאולוגיות המרכזיות של תנועת המוסר[1] מבית מדרשה של ישיבת סלבודקה שבליטא. הגה וחינך על פיה - ר' נתן צבי פינקל ראש ישיבת סלבודקה. השיטה מהווה חלק אינטגרלי מתנועת המוסר, נבעה ישירות ממנה והיא חלק חשוב בהתפתחותה ובמשך השנים השפיעה השקפה זו רבות על עולם הישיבות.
"גדלות האדם" דגלה בהבנה של מרכזיות האדם בעולם. לפיה האדם הוא "נזר הבריאה" ומעמדו ככזה, מחייבו להתנהג בצורה נעלה. השיטה דגלה בעיקר בהבנה תאורטית ופחות במעשים ועל ידי הבנת גדלותו של האדם תושג התגברות על היצר הרע שכן לגישת מצדדי "גדלות האדם" המין האנושי מעצם ברייתו נברא ישר, ורק המצבים אליהם הוא נקלע מובילים אותו לעיתים למעשים רעים. השיטה שללה התנהגות אינסטינקטיבית ודרשה חשיבה ושיקול דעת באשר לכל פעולה.