גרפיקה וקטורית
פורמט הצגה ממוחשב / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
גרפיקה וקטורית היא שיטה לתיאור תמונה דיגיטלית באמצעות וקטורים, המשמשת בגרפיקה ממוחשבת.
השיטה הבסיסית לתיאור תמונה באופן דיגיטלי, תמונת מפת סיביות,[1] היא למעשה מערך דו-ממדי, שכל איבר בו מייצג נקודה במישור. בכל איבר במערך שמורים נתונים אודות הנקודה; בעיקר נתוני צבע.
בשיטה זו, ייצוג של קטעים נעשה בזבזני, כי במקום לייצג את הקטע מייצגים רק מספר סופי של נקודות עליו. ממילא, מתיחה של התמונה לשם הגדלה תיצור טשטוש, כי רק הנקודות יוגדלו ולא כל הקטע המקורי.
למרות השם "גרפיקה וקטורית", אין קשר בינה לבין וקטורים.[דרושה הבהרה]
איורים בגרפיקה וקטורית מורכבים מצורות בסיסיות, אותן המחשב מסוגל לעבד בנקל, כמו נקודה, קו, אליפסה וקשת. התיאור של כל מרכיבי התמונה נשמר בזיכרון המחשב.
כאשר מעוניינים להציג תמונה על המסך או להדפיס אותה, המחשב מבצע תהליך "רינדור" (מאנגלית: Rendering) היוצר תמונת מפת סיביות ברזולוציה הנדרשת מתוך האיור הווקטורי.
יתרונה העיקרי של גרפיקה וקטורית הוא ביכולת לשנות את ממדי התמונה (להרחיב אותה או לכווץ אותה) בלא כל פגיעה באיכות התמונה, שלא כמו במקרה של תמונת מפת סיביות. כמו כן, כאשר מדובר באיורים יחסית פשוטים, נפח האחסון הנדרש בייצוג וקטורי קטן משמעותית לעומת מפת סיביות.