דילוגי אותיות בתורה
טכניקה לחיפוש מילים או משפטים בעלי משמעות בחמישה חומשי תורה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
דילוגי אותיות בתורה היא טכניקה לחיפוש מילים או משפטים בעלי משמעות בחמישה חומשי תורה (או בתנ"ך בכללותו ואף בתרגומיו) באמצעות דילוגים קבועים בין האותיות. כדי לעשות זאת יש לבחור נקודת התחלה ומספר קבוע כלשהו עבור מספר האותיות שיש לדלג בכל פעם. לעיתים נעשה שימוש ביותר ממספר אחד כדי לקבל מילים שונות המוצפנות בקטע טקסט מסוים. דוגמה לכך ניתן לראות בתמונה שבה המילים Bible ו-Code התקבלו בשני מפתחות דילוג שונים. השיטה מוכרת גם בשם הצופן התנכ"י, בעקבות ספר פופולרי בשם זה מאת מייקל דרוזנין (אנ'), המציג את השיטה.
רעיון הצופן התנ"כי משמש לעיתים ארגוני חזרה בתשובה, כדי לטעון כי התנ"ך נכתב בהשראה אלוהית (אם כי דרוזנין ייחס את ההצפנה לחוצנים בעלי יכולת טכנולוגית מתקדמת). גם מיסיונרים נוצרים עוסקים במציאת מסרים מוצפנים הקשורים בישו.
בשנת 1994 פרסמו שלושה חוקרים ישראלים - ד"ר דורון ויצטום, פרופ' איליה ריפס ויואב רוזנברג - מאמר בכתב-העת Statistical Science הטוען כי החריגות הסטטיסטית של חיפוש שמות רבנים בני זמננו שנלקחו מהאנציקלופדיה היהודית בספר בראשית היא מעבר לגדר הסביר. המסקנה מהמחקר הייתה כי המידע הוצפן במכוון בטקסט המקראי על ידי אלוהים כדי לגלות את העתיד לבוא או כדי ללמד או להורות על נושאים שונים, והם מייחסים משקל רב למסרים המתגלים במקרא. המחקר זכה בפרס איג נובל לספרות לשנת 1997. קבוצה של מתמטיקאים אחרים גילתה כשלים באיסוף הנתונים, לטענתם האופן בו בחרו החוקרים מתי להשתמש בשם המלא של רב ומתי בכינוי, היה חיפוש מוקדם של ההופעות ורק אז בחירת השמות כך שיתאימו לטקסט עליו חיפשו. הקבוצה פרסמה מאמר שהראה תוצאות אפילו מרשימות יותר בטכניקת איסוף נתונים זהה, עבור טקסט באורך זהה בספר "מלחמה ושלום".
וועדה של מתמטיקאים שהוקמה במסגרת המרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית, בהשתתפותם של ישראל אומן והלל פורסטנברג, קבעה כי אין אישוש לכך שיש חריגה סטטיסטית במקרא ביחס לטקסטים אחרים והמחקר הראשוני לוקה בכשלים באופן בחירת הנתונים. [1] גם מסקנות אלה אינן מוסכמות על הכל.[2]