דרך אדום
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
דרך אדום המקראית או דרך מדבר אדום היא נתיב קדום שחיבר את יהודה עם אדום. הדרך שמשה מתקופת הברזל ועד התקופה הביזנטית לפחות כנתיב מרכזי וכנתיב מקומי לצורכי בדואים עד אמצע המאה העשרים. כיום משמשת הדרך לטיולי מדבר.
לדרך היו מספר נתיבים, הנתיב המרכזי של הדרך ירד ככל הנראה מירושלים לחברון, תל ערד, נחל קינה ונחל חמר עד ים המלח, משם עקפה הדרך ככל הנראה את ים המלח מדרום והמשיכה לכיוון הרי אדום, לאורך הדרך נבנו מספר מצודות אשר שמרו על העוברים בדרך ומקורות מים לשימושם[1].
הדרך זוהתה בשנות החמישים על ידי יוחנן אהרוני[2]. שמה מופיע במקרא בספר מלכים ב', פרק ג', פסוק כ':
וַיְהִי בַבֹּקֶר כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וְהִנֵּה מַיִם בָּאִים מִדֶּרֶךְ אֱדוֹם וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֶת הַמָּיִם.
— מלכים ב, פרק ג', פסוק כ'.