האזורים האסורים לטיסה בעיראק
רשימת ערכים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
האזורים האסורים לטיסה בעיראק הם אזורים אסורים לטיסה שהוכרזו על ידי ארצות הברית, בריטניה, וצרפת לאחר מלחמת המפרץ שפרצה ב-1991. ארצות הברית הצהירה כי האיסור נועד להגן על המיעוט הכורדי האתני בצפון עיראק והמוסלמים השיעים בדרום שנרדף על ידי משטרתו של נשיא עיראק, סדאם חוסיין. בעקבות האיסור נאסר על ידי מטוסים עיראקים לטוס בתוך האזורים שנקבעו, האיסור נאכף על ידי מטוסים אמריקאים, בריטיים וצרפתיים (אם כי צרפת החליטה לפרוש מתפקידה ב-1996)[1].
מ-1992 ועד פלישת הקואליציה בראשות ארצות הברית לעיראק (מלחמת עיראק) היו בעיראק שני אזורים אסורים לטיסה, הראשון הוקם לאחר מלחמת המפרץ והשתרע על כל שטחי עיראק מצפון לקו רוחב 36 צפון, באוגוסט 1992 הוקם אזור נוסף, הפעם באזור שמדרום לקו רוחב 32 צפון אך כבר ב-1996 הוחלט להרחיב אותו לכל האזור שגם מדרום לקו הרוחב 33 צפון[2]. הכורדים בצפון המדינה זכו לאוטונומיה אפקטיבית והוגנו לאחר הזעזוע שנגרם בעקבות רצח העם באל-אנפל (אנ') שבמהלכו נרצחו עשרות אלפי כורדים.
בניגוד למרבית הפעולות במלחמה, פעולות האכיפה לא אושרו על ידי האו"ם[3]. מזכ"ל האו"ם, בוטרוס בוטרוס ראלי גינה את קביעת אזורי הטיסה האסורים ובראיון שנתן לעיתונאי ג'ון פילגר (אנ') הגדיר אותם כ"בלתי חוקיים"[4] .