האמנה האנגלו-אירית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
האמנה האנגלו-אירית (באנגלית: Anglo-Irish Treaty; באירית: An Conradh Angla-Éireannach) או בשמה המלא, סעיפי הסכמה לאמנה בין בריטניה הגדולה ואירלנד היא אמנה שנחתמה בתחילת המאה העשרים בין הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד בראשות ראש ממשלת בריטניה דייוויד לויד ג'ורג' ומנהיגי מאבק העצמאות האירי בראשות ארתור גריפית' ומייקל קולינס והביאה לידי סיום את מלחמת העצמאות האירית. האמנה עסקה בכינונה של מדינת אירלנד החופשית בתוך שנה כמדינת דומיניון בעלת שלטון עצמי כחלק מחבר העמים הבריטי. ההסכם גם איפשר לצפון אירלנד לא להיכלל ב"מדינת אירלנד החופשית" החדשה, אפשרות שהאזור ניצל.[1]
ההסכם נחתם בלונדון ב-6 בדצמבר 1921, על ידי נציגי ממשלת בריטניה ושליחי הרפובליקה האירית, אשר טענו למעמד מיוחד לפיו בסמכותם לחתום על הסכם ללא קבלת אישור מהממונים. ההסכם אושר על ידי נבחרי הציבור בפרלמנט של דרום אירלנד ובפרלמנט של בריטניה ובכך הפך לאמנה. האמנה אושרה ברוב זעום והובילה למלחמת האזרחים האירית, שבסופה ניצחו תומכי האמנה.