הלן קלארק
ראש ממשלת ניו זילנד ה-37 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הלן אליזבת קלארק (באנגלית: Helen Elizabeth Clark; נולדה ב-26 בפברואר 1950) היא מדינאית ניו זילנדית לשעבר שכהנה כראש ממשלת ניו זילנד ה-37 וכמנהלת תוכנית הפיתוח של האו"ם. כראש ממשלת ניו זילנד היא שירתה בשלוש תקופות כהונה רצופות מ-1999 ועד 2008 והייתה האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד זה לאחר שנבחרה בבחירות והאדם שאורך הכהונה שלו בתפקיד היה החמישי באורכו.[1] בתפקידה בתוכנית הפיתוח של האו"ם היא מכהנת מאז 2009, תפקיד הנחשב לשלישי בהיררכיה של הארגון הבינלאומי.[2]
לידה |
26 בפברואר 1950 (בת 74) המילטון, ניו זילנד | ||||
---|---|---|---|---|---|
שם מלא | הלן אליזבת קלארק | ||||
שם לידה | Helen Elizabeth Clark | ||||
מדינה | ניו זילנד ניו זילנד | ||||
השכלה |
| ||||
מפלגה | מפלגת הלייבור של ניו זילנד | ||||
בן זוג | פיטר דייוויס | ||||
| |||||
| |||||
פרסים והוקרה | |||||
| |||||
חתימה | |||||
קלארק סיימה את לימודיה באוניברסיטת אוקלנד ב-1974 והייתה פעילה במפלגת הלייבור של ניו זילנד כבר בהיותה נערה. בהיותה מרצה זוטרה באוניברסיטה בראשית שנות השבעים, נכנסה קלארק לפוליטיקה המקומית של אוקלנד ב-1974, אך לא נבחרה לשום משרה ציבורית. ב-1975 היא הגיעה שנייה מטעם הלייבור במחוז הבחירה הכפרי (אך מעוז של המפלגה הלאומית) של פיאקו.
ב-1981 היא נבחרה לפרלמנט של ניו זילנד במחוז הבחירה מאונט אלברט, מעוז של הלייבור, מושב אותו החזיקה עד לפרישתה מהפוליטיקה ב-2009. במהלך שנות השמונים וראשית שנות התשעים, כיהנה קלארק במגוון רחב של תפקידי שרה בממשלת הלייבור הרביעית, כולל שרת השיכון, שרת הבריאות ושרת השימור. במשך שנה היא גם כיהנה כסגנית ראש הממשלה.
לאחר ההישג הנאה של הלייבור בבחירות 1993, בהם גרפה המפלגה 16 מושבים מידי המפלגה הלאומית של ניו זילנד, התמודדה קלארק מול מנהיג המפלגה, מייק מור על תפקיד מנהיגת המפלגה, זכתה והייתה גם למנהיגת האופוזיציה. לאחר שלא עלה בידה לנצחה בבחירות 1996, היא הובילה את מפלגתה לניצחון סוחף בבחירות 1999. כראש הממשלה של ממשלת הלייבור החמישית, כיהנה קלארק במשך כמעט עשור של צמיחה כלכלית ובמקביל הצליחה לשמור על עודף תקציבי גדול.
ממשלת קלארק יישמה שורה של יוזמות כלכלית, כולל הקמתו של קיוויבנק (בנק הדואר בבעלות ממשלתית), הקמתה של קרן הפנסיה הממשלתית, תוכנית מכסות הזיהום של ניו זילנד והקמתה של תוכנית החיסכון KiwiSaver. צעדי המדיניות הנוספים של ממשלת קלארק כללו את הנהגתה של תוכנית מס הכנסה שלילי (Working for Families), גידול בשכר המינימום בשיעור של 5% בשנה, הלוואות ללא ריבית לסטודנטים, הקמתם של מועצות בריאות מחוזיות, הנהגתן של נקודות זיכוי למס, תיקון תנאי הקבלה לחינוך התיכוני והנהגתן של 14 שעות היעדרות שבועיות בתשלום להורים. ממשלת קלארק חוקקה גם את חוק שפת הים וקרקעית הים ב-2004, חוק שגרם למחלוקת ובוטל בסופו של דבר ב-2011. קלארק שלחה כוחות צבאיים להשתתף במלחמת אפגניסטן אך במקביל לא שלחה כוחות קרביים למלחמת עיראק, אף על פי שכמה יחידות רפואיות וכוחות הנדסה נשלחו לשם. סדר היום שלה שיקף את העדיפויות שלה לליברליזם בינלאומי, במיוחד קידומן של הדמוקרטיה וזכויות האדם, חיזוק תפקידו של האו"ם, קידום ההשקפה האנטי-מיליטריסטית ופירוק החימוש ועידוד הסחר החופשי. קלארק דחפה לכינונם של כמה הסכמי סחר חופשי עם כמה מדינות וניו זילנד הייתה למדינה המערבית הראשונה שחתמה על הסכם כזה עם סין. יחד עם מדינות נוספות, שלחה קלארק ב-2006 כוח צבאי לטיפול במצב החירום במזרח טימור.
ממשלת קלארק הובסה בבחירות הכלליות של 2008 ולאחריהן היא התפטרה מתפקידיה כראש הממשלה וכמנהיגת מפלגת הלייבור. באפריל 2009 היא התפטרה מחברותה בפרלמנט כדי לקבל את תפקיד מנהלת תוכנית הפיתוח של האו"ם. ב-2006 דירג אותה המגזין פורבס במקום ה-20 ברשימת האנשים המשפיעות בעולם.[3] ב-2012 היא דורגה במקום ה-50 וב-2014 עלתה חזרה למקום ה-23.[4]