הפארק הלאומי וינד קייב
פארק לאומי בדרום-מערב דקוטה הדרומית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הפארק הלאומי וינד קייב (באנגלית: Wind Cave National Park), מילולית "הפארק הלאומי מערת הרוח", הוא פארק לאומי המשתרע על שטח בן 137 קילומטרים רבועים בדרום-מערב מדינת דקוטה הדרומית בארצות הברית. האתר המרכזי בפארק הוא מערכת המערות שנתנה לו את שמו, שבה יש תצורות קלציט ייחודיות המכונות באנגלית boxwork ("מעשה קופסה"). זו היא גם מערכת המערות החמישית באורכה בעולם.
התצורה המכונה Boxwork | |
מידע כללי | |
---|---|
תאריך הקמה | 9 בינואר 1903 |
מבקרים בשנה | 617,377[1] (נכון ל־2016) |
גוף מנהל | שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית |
נתונים ומידות | |
שטח | 137[2] קמ"ר |
מיקום | |
מדינה | דקוטה הדרומית בארצות הברית |
מיקום | Custer County |
קואורדינטות | 43°33′23″N 103°28′43″W |
Wind Cave National Park | |
(למפת ארצות הברית מוגדלת) (למפת ארצות הברית רגילה) (למפת דקוטה הדרומית רגילה) | |
בני שבטי הלקוטה, השאיין ושבטי אינדיאנים אחרים שנדדו באזור ידעו על קיומה של המערה, כמו גם המתיישבים הראשונים ממוצא אירופאי, אבל איש מהם לא נכנס בפועל לתוכה. הגילוי המתועד הראשון של המערה היה ב-1881, והחל מ-1889 היא נחקרה על ידי בני משפחת מקדונלד. מ-1892 החלו להיערך סיורים בתשלום במערה.
הפארק הוכרז ב-9 בינואר 1903 בתקופת נשיאותו של תאודור רוזוולט. זהו הפארק הלאומי השביעי של ארצות הברית, והמערה הראשונה בעולם שקיבלה מעמד של פארק לאומי. הפארק מנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית, סוכנות ממשלתית שמטרתה להגן על משאבי הטבע והמשאבים התרבותיים. הפארק הוא משכן למינים רבים של צמחים,[3] ובעלי חיים שחלקם, כדוגמת הביזון, הושבו לאזור ב-1913.[4]