הרמוניה טונאלית פונקציונלית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הרמוניה טונאלית פונקציונלית היא אוסף של חוקי ההרמוניה שהתייצבו בסביבות ראשית תקופת הבארוק ואותם כתב והנחיל לדורות המלחין והחוקר ז'אן-פיליפ ראמו. חוקים אלו התבהרו בתקופת הברוק, בייחוד ביצירותיו הכוראליות של באך. כיום נלמדים החוקים בישראל תחת השם "הרמוניה מסורתית" במגמות המוזיקה התיכוניות, ושליטה בנושא היא חובה לבחינות הכניסה לבתי הספר למוזיקה באוניברסיטאות .
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מהימנות נמוכה ואי דיוקים. | |
ההרמוניה הפונקציונלית מתבססת על סולם מינורי או סולם מז'ורי לסוגם. הפונקציונליות בהרמוניה בבסיסה בנויה על-פי עקרון של היררכיה ברורה בין דרגות הסולם ה"יציבות" (דרגות 1,3,5) ל"לא יציבות" כאשר לכל דרגה "שאיפה" אחרת ליציבות.
לדוגמה: דרגה 7 (סי בסולם דו מז'ור) נחשבת בעלת זיקה מאוד חזקה לדרגה 1 (דו) וברוב המקרים נדרשת לעשות תנועת חצי טון למעלה לפתרון.
מן החוקים האלה נגזרים חוקי ההרמוניה. חוקי ההרמוניה הפונקציונלית הם חוקים לאקורדים בעלי שניים או שלושה מרווחי טרצות שונות או אחידות (אקורד מז'ור, מינורי, מוגדל, מוקטן, ספטאקורד ואקורד חסר) הבנויים בדרך כלל בכתיבה לארבעה קולות - סופרן, אלט, טנור, ובס.