Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אתר השוואת מחירים מציג לצרכן רשימות מחירים של מוצר מסוים או של קבוצת מוצרים מסוג מסוים ואת חנויות האינטרנט המוכרות אותם. שירות זה מאפשר לצרכן לבצע סקר שוק בדקות בודדות. לרוב, אתרי האינטרנט המספקים שירות זה אינם מוכרים את המוצרים בעצמם אלא מקבלים עמלות מכירה מהחנויות אליהן הם מקשרים[1].
החל מאמצע שנות ה-90 של המאה ה-20, פעלו מספר מנועי חיפוש שסיפקו שירותי השוואת מחירים, בהם: Killerapp.com, Pricewatch.com, Bargain Finder ו-Shopping.com הישראלי (שפעל תחילה בשם "דיל-טיים")[3]. קילר-אפ, שפותח על ידי בן צ'יו, עזר לקונים למצוא מחירי אביזרי מחשב באמצעות איסוף ידני מקטלוגים ועיתונים. מאוחר יותר הגיעו נתוני המחירים באתר זה מהספקים ישירות. חברת פרייס וואץ' נקטה בגישה שונה, ומלכחתילה ביקשה מספקי המוצרים עצמם להירשם ולספק נתוני מחירים. בעוד ששירותים אלה זכו לפחות תשומת לב, בארגן פיינדר, שהושק ב־1995, היה הצלחה גדולה. הוא תוכנת כך שהוא בודק את ההשפעה של התנהגות ארביטראז' בקרב הקונים ברחבי האינטרנט מול הספקים. התנהגות זו השפיעה על הספקים בכך שהתחרותיות עלתה, ועל הקונים בכך שהמחירים ירדו. כמו כן, הוא סיפק פתרון לחששות של שאר מנהלי מנועי השוואת הקניות באותה תקופה, אשר חשבו כי מידע רב על מוצרים באינטרנט יוביל קונים לרכוש אותם מספקים המציעים מחירים נמוכים יותר, וכך יפגע בחוויית הקנייה המקוונת. האתר איפשר לקונים לחפש פריטים, לקבל רשימת מחירים ממספר חנויות ולחקור או לרכוש את המוצר. מנתוני השימוש באתר התברר שרוב המשתמשים בחרו במחיר הזול ביותר. לקמעונאים היו תגובות מעורבות, חלקם חסמו את האתר, בעוד שאחרים חיפשו שיתוף פעולה[4].
בסוף שנת 2002 השיקה חברת גוגל שירות השוואת מחירים משלה בשם "Froogle"[5], שאחר שונה לשם "Google Shopping" (אנ'). ביוני 2005 רכשה חברת eBay את שופינג. קום הישראלית וגם נכנסה לפעול בתחום[6]. האפשרות הקלה להשוואת מחירים החלה באותה תקופה גם להשפיע לרעה על המסחר הקמעונאי בחנויות, שהרכישה באינטרנט הפכה שקופה וזמינה יותר[7].
אתרי השוואות מחירים פועלים כסוכנים דיגיטליים, אשר מחלצים מידע רלוונטי עבור הצרכן ממסדי נתונים נרחבים ומציגים לצרכן את ההצעות העונות לחיפוש שלו. כתוצאה מכך הצרכן מסוגל לבצע השוואת מחירים מקיפה יותר מאשר על ידי ביקור בחנויות או על ידי חיפוש עצמאי באינטרנט.
אתרי השוואות מחירים מאפשרים לצרכן לבצע מיונים וסינונים למידע הדרוש, אתרים אלו משתמשים בטכנולוגיות סוכנים חכמים על מנת לסייע לצרכן לקבל את התוצאות והחלופות הרצויות. הצגת החלופות האפשרויות מקלות על הצרכן בעת ביצוע קבלת החלטה על ביצוע הרכישה המותאם לצורכיו. ניתן להשתמש באתרים להשוואת מחירים בסוגים שונים של ענפים, כגון לבחירת חופשות, ביטוח, חבילות סלולר, בנקים ועוד. באתרי השוואות אלו הצרכן נכנס בוחר מוצר מסוים ומוצגות לו מספר אפשרויות של חברות קמעונאות רלוונטיות המותאמות לחיפוש[8]. החלופות מציגות מחירים ומאפיינים נוספים כגון מאפייני המוצר וזמינות המוצר לביצוע הזמנה. הצרכן מעריך את החלופות שמוצעות לו ומבצע בחירה באמצעות הקלקה על הצעה מסוימת[9].
קיימים מספר יתרונות לשימוש באתרים מסוג זה, לרבות הגדלת השקיפות בתהליך הרכישה וכן הגדלה של התחרות בין מוכרים ברשת[1]. השוואת מחירים גם יכולה לסייע לצרכנים בחיסכון בעלויות ובפיתוח הרגלי צרכנות נבונים יותר[10].
בשנת 2000 הוקם בישראל אתר השוואת המחירים "זאפ", כשותפות בין איתמר גלילי, דניאל צדוק וקיבוץ רמת הכובש, שהפך תוך זמן קצר לאתר המוביל בתחום מבחינת מספר הגולשים. בשנת 2005 רכשה חברת "דפי זהב" 70% מאתר "זאפ"[11], ושנתיים אחר כך את יתרת המניות[12]. בתקופה זו הוקמו אתרים מתחרים רבים, ביניהם: אתר getprice.co.il (גט פרייס) שנרכש על ידי הפורטל MSN ישראל[13], האתר "פרייסר" שהושק ב-2004[14], שאחר כך שולב עם מנוע החיפוש "נטקס"[15], ועוד מספר אתרים[16]. אולם רבים מאתרי המסחר האלקטרוני בישראל לא שיתפו פעולה תחילה, וניסו לחסום גישה לאתרי השוואת מחירים[17].
במאי 2015 הורתה הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן ל-19 רשתות המזון הגדולות במשק לפרסם באינטרנט את רשימת המחירים המלאה שלהן בכל סניפיהן, במטרה לאפשר לצרכנים מאפשר להשוות מחירים ולהגביר את התחרות בענף[18]. אחר כך הושקו מספר אפליקציות ידדיות למשתמש המשתמשות במידע זה[19].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.