Loading AI tools
שחקנית הודית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ואהידה רחמן (באנגלית: Waheeda Rehman; נולדה ב-3 בפברואר 1938) היא שחקנית הודית אשר נחשבת לאחת השחקניות המצליחות ביותר של הקולנוע ההינדי. היא שיחקה ביותר מ-90 סרטים עלילתיים, בקריירה המשתרעת על פני חמישה עשורים. הפרסים שלה כוללים פרס לאומי לקולנוע ושלושה פרסי פילמפייר. היא זכתה בפרסים האזרחיים של הודו; עיטור פאדמה שרי ב-1972 ועיטור פאדמה בושאן ב-2011.[1][2] בשנת 2023, היא זכתה בפרס דאדאשאהב פלק, הפרס הגבוה ביותר בהודו בתחום הקולנוע.[3]
לידה |
3 בפברואר 1938 (בת 86) צ'נגלפטו, נשיאות מדרס, הראג' הבריטי |
---|---|
מדינה | הודו |
תקופת הפעילות | מ-1955 |
השקפה דתית | אסלאם |
בן או בת זוג | Shashi Rekhi (1974–2000) |
פרסים והוקרה | |
מאז שנות ה-70, רחמן שיחקה בעיקר בתפקידי משנה, והופיעה בדרמות הרומנטיות של יאש צ'ופרה ובסרטי הפעולה. בשנת 1994, היא זכתה בפרס מפעל חיים של פילמפייר. לאחר הפסקה, היא עבדה לסירוגין, והופיעה בדרמות החברתיות ב־2006 וב-2009.
מלבד קריירת המשחק שלה, רחמן היא פילנתרופית. היא תומכת בחינוך והיא שגרירה של ראנג דה, ארגון הנלחם בעוני בהודו.[4]
ואהידה רחמן נולדה ב-3 בפברואר 1938[5][6][7] למשפחה מוסלמית דקאנית בצ'נגלפט, בטמיל נאדו של היום, הודו.[8] אביה היה מוחמד עבדור רחמן ואמה הייתה מומתאז באגום. והיא הייתה הצעירה מבין 4 בנות. בילדותה, היא ואחיותיה הוכשרו בריקוד בהרטנאטיאם (אנ') בצ'נאי.[9] היא למדה במנזר סנט ג'וזף בויסאקפאטנאם כשאביה הוצב במדראס. אביה, שעבד כנציב מחוז, נפטר ב-1951 כשהייתה בתחילת שנות העשרה לחייה.[10][11]
חלומה של רחמן היה להיות רופאה, אך בשל נסיבות משפחתה מבחינה רגשית וכלכלית, לצד מחלתה של אמה, היא זנחה את מטרתה. על מנת לעזור למשפחתה, היא קיבלה הצעות לסרטים שהתבססו על יכולות הריקוד שלה.[12]
הופעתה הראשונה, כרקדנית, הייתה בסרט הטלוגו Rojulu Marayi (1955). באותה שנה, היא גם שיחקה בתפקיד הראשי עם נ.ט ראמה ראו בסרט Jayasimha. לאחר מכן הופיעה בסרט Alibabavum 40 Thirudargalum שיצא ב-1956. הסרט שהיה מבוסס על אגדת העם עלי באבא וארבעים הגנבים, היה הסרט הטמילי הראשון בצבע.[13] באמצע שנות ה-50, היא החלה לשחק עם דב אבנד (אנ') והשניים השתתפו יחד מספר סרטים מצליחים ביניהם "סולבה סאאל" (1958). סורש קוהיל מהעיתון הינדו כתבה על הופעתה בסרט סולבה סאאל: "אף על פי שהייתה בקושי בת 20 והיה זה רק הסרט ההינדי הרביעי שלה, רחמן הדגימה את המעמד שלה: הן בסצנות רציניות הדורשות אינטנסיביות והן באמצעות תנועות עיניים נוצצות ושובבות ברגעים קלילים יותר".[14]
ההופעות של רחמן משכו את עינו של הקולנוען ההינדי גורו דאט (אנ'), שנחשב עבורה כמנטור שלה.[15] דאט הביא אותה לבומביי וליהק אותה לתפקיד קמיני במותחן הפשע CID (1956). משום ששחקניות מפורסמות באותה תקופה כמו מדהובלה, נרגיס ומינה קומארי (אנ') השתמשו בשם במה, ואהידה התבקשה גם היא להשתמש בשם במה, בנימוק ששמה צריך להיות "שם סקסי", אך היא סירבה ונשארה עם שם הלידה שלה.[16] דאט ליהק אותה לתפקידה הראשי הראשון בסרטים הינדיים בדרמה Pyaasa (1957) (אנ'), שם גילמה עובדת מין. הסרט זכה להצלחה מסחרית, והוא נחשב על ידי המבקרים כאחד הסרטים הגדולים ביותר שנעשו אי פעם.[17][18] היא המשיכה בשיתופי פעולה עם דאט הכוללים את סרט הנואר 12 O'Clock (1958),[19] הדרמה הרומנטית Kaagaz Ke Pool (1959), ואת הסרט החברתי המוסלמי Chaudhvin Ka Chand (1960); כל אלה זיכו אותה בשבחי הביקורת.[20] שיתוף הפעולה האחרון של רחמן ודאט היה הדרמה הרומנטית Sahib Bibi Aur Ghulam (1962) (אנ'), שבה כיכבו דאט, קומארי ורחמן עצמה בתפקיד משנה.[21] הסרט זכה להצלחה גדולה, זכה לשבחים הן מצד המבקרים ההודיים והן מהמבקרים הבינלאומיים,[22] וזיכה את רחמן במועמדות הראשונה שלה לפרס פילמפייר בקטגוריית שחקנית המשנה הטובה ביותר,[23] הסרט עצמו קיבל מועמדויות לדוב הזהב בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-13 בברלין וזכה בפרס פילמפייר לסרט הטוב ביותר.[24]
לאחר מכן יצאה השחקנית לעשיית סרטים בשפה הבנגלית עם סרטו של סטיאג'יט ריי "אבהיג'ן" (1962).[25] בהמשך היא גילמה חשודה ברצח ב"באאט אק רטאט קי" (1962), נערה שהסתבכה בריב בין אחים ב"ראקהי" (1962) ואישה עקרה ב - אק די ל סאו אספנה (1963). כשחקנית ראשית, היא לוהקה מול פנים מוכרות רבות של הקולנוע ההינדי, ביניהם סוניל דאט. בסוף 1964 הפכה רחמן לשחקנית השלישית עם השכר הכי גבוה בסרטים הינדיים, מ-1959 עד 1964.
השיא של רחמן נמשך כשהיא שתפה פעולה בסרטים עם כוכבי על אחרים ביניהם דיליפ קומאר, ראג'נדרה קומאר, ראג' קאפור וראג'ש חאנה. סרטיה המוערכים ביותר מסוף שנות ה-60 כוללים את טיסרי קסאם (1966), שזכה בפרס הסרט הלאומי לסרט העלילתי הטוב ביותר, רם אור שיאם (1967), ניל כמאל (1968) וחמושי (1969). שלושת הסרטים האחרונים זיכו כל אחד את רחמן במועמדויות רצופות לפרס פילמפייר לשחקנית הטובה ביותר, והיא זכתה בפרס השני שלה עבור ניל כמאל. בתפקידה שזכה לשבחים ב"חמושי" בכיכובה לצד ראג'ש חאנה ודרהמנדרה, היא מגלמת אחות שמשתגעת לאחר שהתאהבה באחד המטופלים שלה, ולבסוף נשלחת למוסד לחולי נפש בעצמה. בסוף שנות ה-60, רחמן הפכה לשחקנית השנייה עם השכר הכי גבוה בסרטים הינדיים, מ-1964 עד 1969.[26]
על כיכבובה בסרט רשמה אור שרה (1971), זכתה רחמן בפרס הסרט הלאומי לשחקנית הטובה ביותר.[27] רשמה אור שרה היה מועמד גם לפרס דוב הזהב בפסטיבל הסרטים הבין-לאומי ה-22 בברלין ונבחר לייצג את הודו לסרט הזר הטוב ביותר,[27] אולם הסרט נכשל בקופות ולא הגיע למועמדות לאוסקר.[28]
רחמן החל להתנסות בתפקידים אחרים בשלב זה של הקריירה. היא נעתרה להצעה לגלם אמא לג'יה בהדורי בפאגון (1973). היא הופיע בעוד סרטים מצליחים בשנות ה-70 ה-80 וה-90.[29] היא הייתה מועמדת עוד ארבע פעמים לפרסי פילמפייר לשחקנית המשנה הטובה ביותר עבור הסרטים קבי קבי, נמקין, צ'אדני ולמהה. לאחר הופעתה בלאמהה (1991), היא הכריזה על חופשה מתעשיית הקולנוע.[29]
לאחר עשור רחמן הייתה אמורה לגלם את התפקיד של אמו של השחקן אמיטאב באצ'אן בדרמה המשפחתית של הבמאי קארן ג'והר, קאבי קושי קאבי גהאם. (2001). עם זאת, לאחר שצילמה כמה סצנות, היא נשרה מהסרט עקב מותו של בעלה בנובמבר 2000.[30] החל מראשית המאה ה-21 היא שיחקה בתפקידי אמהות ב - אום ג'אי ג'גאדיש (2002), ארנג דה בסאנטי (2006) ודלהי 6 (2009), עבור כולם זכתה בשבחי המבקרים על משחקה.[29]
באפריל 1974 התחתנה ואהידה עם שאשי רקהי (הידוע גם בשם המסך שלו קמאלג'יט).[31] הם עבדו יחד בסרט שאגון (1964). היה להם בן אחד; סוהיל ובת אחת; קשבי, שניהם סופרים. לאחר נישואיה, הם גרו בבית חווה בבנגלור, אך לאחר מותו של רקהי ב-21 בנובמבר 2000, ואהידה חזרה לבונגלו שלה עם נוף לים בבנדרה, מומבאי, שם היא מתגוררת כיום.[32][33]
בשנת 2011, היא זכתה לאות כבוד על ידי ממשלת הודו בעיטור "פדמה בהושאן", וב-2013 בפרס המאה לאישיות הקולנוע ההודי על תרומתה לקולנוע ההודי. ביוגרפיה נכתבה ופורסמה בשנת 2014 על רחמן, בשם Conversations With Waheeda Rehman,[34] המורכבת מראיונות שנאספו על ידי הסופרת והבמאית נסרין מוני כביר.
רחמן נחשבת לאחת מגדולות השחקנים של הקולנוע ההודי.[35] Rediff.com מיקם אותה ברשימת "השחקניות הטובות ביותר של בוליווד בכל הזמנים".[36] בשנת 2022, היא שובצה ברשימת "75 השחקניות הבוליוודיות הטובות ביותר" של Outlook India.[37] רחמן זכתה למקום השלישי ברשימת "הבכורה הבוליוודית הטובה ביותר אי פעם" של האתר Rediff.com, עבור סרטה CID.[38] ב-2011, הם אותו אתר ציין אותה בתור השחקנית החמישית בגודלה בכל הזמנים אחרי נרגיס, סמיטה פאטיל, נוטן ומינה קומארי.[39] העיתון פילמפייר כלל את הופעת המשחק של רחמן בסרט "מדריך" (Guide) ברשימת "80 ההופעות האיקוניות" של בוליווד.[40] רחמן הוצבה גם ברשימת "50 הפנים היפות" של Times of India.[41]
שנה | פרס | קטגוריה | סרט | תוצאה | הפניה |
---|---|---|---|---|---|
1962 | פרסי פילמפייר | שחקנית משנה | סאהיב ביבי אור גולאם | מועמדות | [42] |
1965 | השחקנית הטובה ביותר | המדריך | זכייה | [43] | |
פסטיבל הסרטים הבינלאומי בשיקגו | השחקנית הטובה ביותר | זכייה | [44] | ||
1966 | פרסי BFJA | השחקנית הטובה ביותר (הינדי) | טיסרי קסאם | זכייה | [45] |
1967 | פרסי פילמפייר | השחקנית הטובה ביותר | רם אור שיאם | מועמדות | [46] |
1968 | ניל כמאל | זכייה | |||
1970 | חמושי | מועמדות | [47] | ||
1971 | פרסי הקולנוע הלאומי | השחקנית הטובה ביותר | רשמה אור שרה | זכייה | [48] |
1976 | פרסי פילמפייר | שחקנית משנה | קבהי קבהי | מועמדות | [49] |
1982 | נאמקין | מועמדות | [50] | ||
1989 | צ'אנדני | מועמדות | |||
1991 | לאמה | מועמדות | [51] |
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.