חוסר תום לב
צורה של הונאה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חוסר תום לב (בלטינית: mala fides) הוא צורה מתמשכת של הונאה (Deception), בה האדם מעמיד פנים כי הוא פועל מתוך מניע מסוים, אף על פי שהוא פועל ממניע אחר לחלוטין.[1] חוסר תום לב קשור לצביעות, הפרת חוזה, השפעה ומס שפתיים.[2] אין לבלבל את המונח חוסר תום לב עם המונח כפירה (לכאורה, אימוץ כוזב של אמונה דתית). חוסר תום לב עלול להיות כרוך בהונאה מכוונת של אחרים או בהונאה עצמית.
דוגמאות לחוסר תום לב: חיילים מניפים דגל לבן, אך יורים באויב המתקרב לקחת אותם כשבויים (Perfidy); נציג חברה, שמנהל משא ומתן עם עובדי איגודים ללא כל כוונה להתפשר;[3] תובע, הטוען עבור עמדה משפטית שהוא יודע שהיא שקרית;[4] סוכן ביטוח, המשתמש במתכוון בשפה ובהנמקה מטעים על מנת לדחות תביעה.[5]
בפילוסופיה, לאחר הניתוח של ז'אן פול סארטר למושגי ההונאה העצמית וחוסר תום לב (bad faith), נבחן חוסר תום הלב בהקשר של הונאה עצמית; שתי תודעות נפרדות בנפש האדם פועלות באופן עצמאי למחצה, כאשר האחת מוליכה שולל את האחרת. במקרים מסוימים, ניתן לראות חוסר תום לב כתופעה פסיכולוגית, שלא בהכרח כרוכה בהונאה (לדוגמה: היפוכונדריה בעלת ביטויים פיזיים ממשיים (פסיכוסומטיים)). קיים אתגר לוגי בניסיון לקבוע את מידת האמת או השקר של טענות המושמעות בחוסר תום לב וכרוכות בהונאה עצמית (לדוגמה: אם היפוכונדר מגיש תלונה על מצבו הפסיכוסומטי, האם היא אמיתית או שקרית?).[6]
חוסר תום לב משמש כמונח ספרותי בתחומים ידע מגוונים, הכוללים פמיניזם, עליונות גזעית,[7] משא ומתן פוליטי,[8] עיבוד תביעות ביטוח (Insurance bad faith), אינטנציונאליות,[9] אתיקה,[10] אקזיסטנציאליזם, הכחשת שינויי האקלים,[11] והחוק.[5]