יהושע אבן שועיב
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
רבי יהושע אבן שועיב (1280 בקירוב - 1340 בקירוב), רב ספרדי המפורסם בספר הדרשות שלו. הוא מוכר כתלמידו של הרשב"א, וכרבים מתלמידי הרשב"א (ר' יעקב ב"ר חננאל סקילי, רבנו בחיי; כך גם רבו של הרשב"א - רבנו יונה גירונדי) גם הוא כתב ספר דרשות על התורה.
לידה |
1280 טודלה, ספרד |
---|---|
פטירה | 1340 (בגיל 60 בערך) |
תקופת הפעילות | ?–1340 |
רבותיו | רשב"א |
תלמידיו | מנחם בן זרח, יוסף בן שלום אשכנזי |
דרשותיו נאמרו, כנראה, בפני הציבור בשבתות. כך יש להסיק מסיומו לדרשה בפרשת ואתחנן, בה הוא מציין ששבת זו חלה בחמישה עשר באב.[1]
גורם זה מסביר כמה מאפיינים של הדרשות, שנועדו ללמד את העם את המוסר ומעט הלכות הנלמדים מפרשת השבוע. לעיתים הוא מקשר, ביצירתיות רבה, חלקים שונים בפרשה לכלל מאמר מוסרי-השקפתי מקיף, או מעיר הערות – דומות במידת-מה לתועליות הרלב"ג, אלא שהן מורחבות ברוח הדרשנות – על הפרשה. ספר דרשותיו נדפס לראשונה בקושטא, בשנת ה'רפ"ג.
ספר נוסף שלו הוא באור על פירוש הרמב"ן לתורה אשר נדפס על שם רבי מאיר אבו סהולה וכיום הוכח שהוא של אבן שועיב וכנראה נערך על ידי השני.[2]
תלמידו הוא רבי מנחם בן זרח, מחבר הספר "צידה לדרך".[3] תלמיד נוסף היה רבי יוסף בן שלום אשכנזי המכונה רבי יוסף הארוך.