יין נסך
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יֵין-נֶסֶךְ הוא יין שנוּסַך לעבודה זרה, ועל כן אסור מדאורייתא בשתייה ובהנאה. השותה או הנהנה מיין-נסך נענש במלקות.[1] תחולתו ההיסטורית של איסור יין-נסך, לפי התלמוד במסכת סנהדרין, היא רק לאחר סיפור הזניית בני-ישראל עם בנות מואב.[2] אולם הרמב"ן סבור כי התלמוד מדבר אודות איסור סתם יינם ולא אודות יין-נסך, והאיסור על יין-נסך הוחל עם מתן תורה בהר סיני.[3]
ערך זה עוסק ביין שנוסך לעבודה זרה. אם התכוונתם לגזירת חכמים אודות יין של גוי או שנגע בו גוי, ראו סתם יינם.
עובדות מהירות מקרא, משנה ...
מקרא | ספר שמות, פרק ל"ד, פסוקים י"ב–ט"ז |
---|---|
משנה | מסכת עבודה זרה, פרק ב' |
משנה תורה | הלכות מאכלות אסורות, פרקים י"א-י"ג |
שולחן ערוך | יורה דעה, סימנים קכ"ג-קל"ח |
ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו קצ"ד ספר החינוך, מצווה קי"א |
סגירה
כהמשך לאיסור זה, תיקנו חכמים תוספת מאוחרת: איסור סתם יֵינָם או בפשטות יֵינָם; כלומר, כל יין של גוי - או אף אם רק נגע בו גוי באופן שאפשר לו לנסך את היין - נאסר כהרחקה מגויים ("על יינן משום בנותיהן"), ועל כן הוא אסור בשתייה ובהנאה מדרבנן.