ינה

**ינה**
**Jena**
סמל ינה סמל ינה	דגל ינה דגל ינה
	ינה, 2008
	ינה, 2008
מדינה	גרמניה
מדינה פדרלית	תורינגיה
ראש העיר	Thomas Nitzsche
שטח	114.76 קמ"ר
גובה	143 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	111,191 (31 בדצמבר 2022)
‑ צפיפות	935 נפש לקמ"ר (2012)
קואורדינטות	50°55′38″N 11°35′11″E
אזור זמן	UTC+2
	www.jena.de
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת גרמניה רגילה) שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני ינה

ינה (בגרמנית: Jena ‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏) היא עיר אוניברסיטאית במדינת תורינגיה שבמרכז גרמניה, העיר השנייה בגודלה אחרי עיר הבירה ארפורט. אוכלוסייתה מונה מעל 100,000 תושבים. העיר מוכרת בעיקר בשל היותה עיירת סטודנטים ובה אוניברסיטת פרידריך שילר ובשל קשריה העמוקים לתעשייית האופטיקה והזכוכית.

עובדות מהירות מדינה, מדינה פדרלית ...

סגירה

תאריך הקמתה הרשמי של ינה אינו ידוע. בשנת 1182 הוזכרה העיר ינה במסמך, ובשנת 1286 הוצג מסמך ובו כתוב שהעיר הוקמה.

בשנת 1558 הוקמה האוניברסיטה המפורסמת של ינה, אוניברסיטת יוהאן פרידריך הגדול, שבמאה ה-18 כבר הפכה לאחת האוניברסיטאות הגדולות והמפורסמות ברחבי מחוזות גרמניה, ובכך התבססה ינה באופייה כעיר ספרותית ופילוסופית. בין אנשי הרוח שקורות חייהם נשזרו בתולדותיה היו פרידריך שילר, יוהאן וולפגנג פון גתה וגאורג וילהלם פרידריך הגל.

במאה ה-19 התבססה העיר גם במישור הכלכלי עם הקמתה של חברת העדשות המפורסמת צייס, אשר הכניסה את ינה גם לתחרות הכלכלית במרכז אירופה.

במהלך מלחמת העולם השנייה הופצצה העיר על ידי בעלות הברית. 153 בני אדם שילמו בחייהם, ומרכז העיר נחרב והוקם מחדש לאחר המלחמה.

במהלך המלחמה הקרה ועד איחוד גרמניה הייתה ינה, כחלק ממזרח גרמניה, תחת שליטה קומוניסטית בחסות ברית המועצות.

ינה היא עיר תעשייתית, המתמחה בייצור מכשירים מדויקים, תרופות וכן מוצרי אופטיקה וצילום.

במהלך השנים האחרונות מנסה העיר למצב עצמה כ"עיר המדעים" ולהתפתח לתחומי הביואינפורמטיקה, ביוטכנולוגיה ותוכנה.

בעיר נמצא מרכז הייצור והפיתוח המרכזי של חברת קרל צייס, המתמחה בייצור ציוד אופטיקה מתקדם. בנוסף, חברות Jenoptik, Schott וחברת התרופות Jenapharm.

בינה מספר רב של מועדוני ספורט חובבניים, הבולט ביניהם הוא מועדון הספורט האוניברסיטאי (USV) המציע חוגי ספורט רבים לכל הרמות לסטודנטים.

כדורגל

קבוצת הכדורגל הגדולה ביותר בינה היא קרל צייס ינה, אשר משחקת בליגה הרביעית (Regionalliga Nord Ost) נכון לשנת 2021. המועדון שקיים משנת 1903, היה בשיאו בשנות ה-80 של המאה ה-20, אז היה חבר קבע בצמרת ליגת העל המזרח גרמנית, ואף הגיע לגמר גביע אירופה למחזיקות גביע בשנת 1981. הקבוצה משחקת באצטדיון Ernst Abbe Sportfeld, אשר מסוגל להכיל מעל ל-10,000 צופים. האצטדיון מתוכנן לעבור שיפוץ משמעותי בין 2020-2023 ובסופו יכיל האצטדיון החדיש מעל 15,000 צופים.

ברחבי העיר ניתן למצוא כתובות גרפיטי של מספר מועדוני האוהדים של קרל צייס ינה.

מעבר לכך, ישנן עוד מספר קבוצות כדורגל קטנות ברחבי העיר, כגון Jena Zwätzen, Lobeda 77, Schott Jena ועוד.

ערך מורחב – יהדות ינה
בין המאה ה-14 למאה ה-20

היהודים מוזכרים בהיסטוריה של העיר כבר בתקופת המגפה השחורה (1347 – 1353) וב-1379 מוזכר יהודי המתגורר קבע בעיר לראשונה^[1]^[2]. באותן שנים התגוררה בעיר קהילה יהודית שבבעלותה בית כנסת. הקהילה היהודית התגוררה במרכז העיר, ואף הוזכר בעבר רחוב Jüdengasse ("רחוב היהודים") בסמוך לאחד הרחובות הראשיים בעיר.

היהודים גורשו מהעיר ולא הורשו להתגורר בה קבע בין 1431 ל-1452 או ב-1543.

בשנת 1785 הדוכס מסקסוניה, שהיה גם פטרון האוניברסיטה, אישר ליהודים להרשם ללימודים ואלו החלו לחזור אל העיר. רק בשנת 1825 הורשו יהודים שוב לגור באופן קבוע בינה, והקהילה החדשה שקמה לא הקימה לה בית כנסת. הטקסים הדתיים הועברו בבתים פרטיים. הקהילה מנתה 30 איש בשנת 1880 ובשיאה בשנת 1924 מנתה 168 תושבי קבע ועוד מספר עשרות תושבים ארעיים^[2].

השואה ויהדות ינה

בתחילת המאה ה-20 רבים מיהודי העיר עבדו כסוחרים, כמהנדסים בתעשייה המקומית (צייס, שוט (אנ')) ובאוניברסיטת ינה ואף השתתפו במלחמת העולם הראשונה^[3].

החל משנת 1933 החל מצבם של היהודים בעיר להדרדר. חרמות כלכליים כנגד יהודי העיר גרמו לרבים מהם לעזוב, ועם עליית הנאצים בחר הפיזיקאי פרופ' פליקס אוירבאך להתאבד^[4]. הפוגרום הגדול ביותר בעיר התרחש בנובמבר 1938 ובסופו נסגרו כל עסקי היהודים בעיר, ו-18 מהם נשלחו למחנה הריכוז בוכנוואלד^[2]. עד סוף שנת 1939 נותרו רק 50 יהודים בעיר. היהודים האחרונים גורשו עד 1945, לגטו בלזץ או לגטו טרזין. היהודים האחרונים שגורשו היו אלה שהיו חלק מנישואין מעורבים (כמו ד"ר קלרה גריפאהן).