ארצות הממלכה המאוחדת

החלוקה המנהלית של הממלכה המאוחדת היא מורכבת, רב־שכבתית ולא אחידה. כמדינה, הממלכה כוללת את אנגליה, ויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד. לפעמים מתייחסים אליהם כ"אומות הבית" (באנגלית: Home Nations). עם זאת, המסמך שהוגש לארגון האומות המאוחדות מדגיש שהם חלקים של הממלכה אך לא מהווים ישויות מנהליות מהדרגה הגבוהה.

סמל	שם	בירה	שם בשפת המקור	אוכלוסייה (נכון לשנת 2021)[1]	שטח (קמ"ר)	צפיפות (אוכלוסייה לקמ"ר)
1	אנגליה אנגליה	לונדון לונדון	England	56,490,048	130,278	433.6
2	ויילס ויילס	קארדיף	Wales	3,107,494	20,735	149.9
3	סקוטלנד סקוטלנד	אדינבורו	Scotland	5,479,900	77,925	70.32
4	צפון אירלנד צפון אירלנד	בלפסט	Northern Ireland	1,903,175	13,562	140.3

לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מפת אומות הממלכה המאוחדת

היסטוריה

מפת חלוקה מנהלית

המבנה הנוכחי הוא תוצאה של איחוד שבוצע במספר שלבים.

ויילס אוחדה עם אנגליה כתוצאה מחוקי ויילס 1535–1542.

בשנת 1707 הוקמה ממלכת בריטניה הגדולה כתוצאה מהסכם בין הממלכות העצמיות של אנגליה וסקוטלנד בהתאם לחוקי האיחוד של 1707 שהיו בתוקף עד לשנת 1800. בשנה זו נכנס לתוקף חוק האיחוד של 1800 והוקמה הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד.

בשנת 1922 קיבלו 26 מ־32 המחוזות של אירלנד הכרה כמדינה העצמאית וכתוצאה מכך הוקמה הממלכה המאוחדת הנוכחית. (והמדינה אירלנד לצידה, הקרויה על שם האי אשר היא מהווה את מרבית שטחו)

ראו גם

• האיים הבריטיים
• אזורי אנגליה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארצות הממלכה המאוחדת בוויקישיתוף