כרטוש
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
כרטוש או קרטוש (מצרפתית - cartouche במשמעות כרטיס או חפיסת כרטיסים;[1] במצרית עתיקה: שִׁנוּ) הוא סימן בעל צורה סגלגלה (אובל) בכתב החרטומים המצרי, המקיפה את הכיתוב, ומסמלת בכך שמדובר בשם של מלכות ומלכים או אנשי בית המלוכה.
השימוש בכרטוש החל מהשושלת הרביעית, בימי הפרעה סנפרו. בכתב הכהני הדמוטי (בעל אותיות המייצגות את הציורים המסובכים יותר של כתב החרטומים) הכרטוש צומצם לזוג סוגריים וקו אופקי.
קדם לכרטוש סימן הסרך - סמל של מקדש-ארמון בתוך מלבן משוקע ועליו בדרך כלל בז המייצג את האל הורוס. עמודי שער המקדש ייצגו את בית המלוכה או את המלך והיו לסימנו המזהה, או ששמו נרשם מעל לציור המקדש.
למלך מצרים החל מהשושלת השלישית היו חמישה שמות, כאשר השמות ה-4 וה-5 נכתבו בכרטוש:
1) הורוס
2) שתי הנשים
3) הורוס הזהב
4) מלך מצרים העליונה והתחתונה
השם "כרטוש" שמשמעותו בצרפתית קלף משחק או חפיסת קלפים, (במקור מהלטינית Carta או Charta, ודומה לו האנגלית Card, Chart ובעברית שרטוט תוך שאילת השורש העברי שרט.) הוא כינוי מודרני שניתן על ידי חיילים צרפתים בצבא נפוליאון. במצרית עתיקה נקרא הכרטוש "שֶנוּ", והסימן מייצג את העובדה שסמכותו של המלך מקיפה הכל.