לבון טר-פטרוסיאן
פוליטיקאי ארמני. הנשיא הראשון של ארמניה העצמאית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
לבון הגופי טר-פטרוסיאן (בארמנית: Լևոն Հակոբի Տեր-Պետրոսյան; נולד ב-9 בינואר 1946) הוא פוליטיקאי ארמני. הוא היה נשיא ארמניה הראשון מ-1991 עד 1998. כשהיה חוקר בכיר במכון מטנדראן לכתבים עתיקים, הוא הוביל את תנועת קרבאך למען איחוד המחוז נגורנו קרבאך, שבו רוב אתני ארמני, עם ארמניה ב-1988. אחרי שקיבלה ארמניה את עצמאותה מברית המועצות ב-1991, טר-פטרוסיאן נבחר לנשיאות באוקטובר 1991 עם תמיכה ציבורית גורפת. הוא הנהיג את המדינה במהלך מלחמת נגורנו קרבאך נגד אזרבייג'ן השכנה, שבמהלכה ארמניה תמכה במדינה העצמאית החדשה הרפובליקה של ארטסאך שקמה בנגורנו קרבאך במלחמתה נגד אזרבייג'ן.
לידה |
9 בינואר 1945 (בן 79) חלב, סוריה | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
מדינה | ארמניה ארמניה | ||||||
השכלה | |||||||
מפלגה | הקונגרס הלאומי הארמני | ||||||
בן או בת זוג | Lyudmila Ter-Petrosyan | ||||||
| |||||||
| |||||||
חתימה | Levon Ter-Petrosyan signature.png | ||||||
הוא הואשם בזיוף הבחירות של 1996, שאחריהן נהרו אלפים לרחובות במחאה על התוצאות. בראש המפגינים כמד יריבו שטען לניצחון בבחירות, וזגן מנוקיאן, שהיה קודם לכן עמיתו של טר-פטרוסיאן וראש ממשלתו הראשון, ואחר כך שר הביטחון. העצרות ההמוניות דוכאו באמצעות כוח צבאי. בעקבות חילוקי דעות קשים עם אנשי מפתח ממשלה, ובמיוחד שר הביטחון ואזגן סרקיזיאן וראש הממשלה רוברט קוצ'ריאן, טר-פטרוסיאן התפטר מהנשיאות ב-3 בפברואר 1998.[1]
מעת התפטרותו ועד 2007, טר-פטרוסיאן נותר פעיל בזירה הפוליטית, ואף עשה קאמבק פוליטי בספטמבר 2007, והחליט להתמודד על הנשיאות ב-2008. הוא מתמודד נגד אחד מחברי ממשלתו לשעבר, ובזמן הבחירות ראש הממשלה, סרז' סרקזיאן. לפי תוצאות רשמיות, הוא זכה ברק 21.5% מקולות המצביעים. טר-פטרוסיאן טען שהבחירות זויפו, והוביל אלפים מתומכיו בהפגנות המוניות נגד הזיוף לכאורה, וקרא לבחירות חדשות. אחרי שבוע של הפגנות, הממשלה השתמשה בכוח משטרתי וצבאי לפיזור התומכים של פטרוסיאן, והביאו למותם של עשרה אנשים, ב-1 במרץ 2008.
ב-1 באוגוסט 2008, טר-פטרוסיאן ייסד את הקונגרס הארמני הלאומי, ארגון גג אשר כלל יותר מתריסר מפלגות פוליטיות וארגונים חוץ-ממשלתיים. בתור מפלגת האופוזיציה הראשית בארמניה, הקונגרס הלאומי לא ישב בפרלמנט והיה מעורב בעיקר במאבק בשטח נגד ממשלתו של סרג' סרקזיאן. הם ארגנו עצרות המוניות בעקבות האביב הערבי, והצליחו לדחוף את הממשלה לכמה ויתורים מדיניים. בבחירות של שנת 2012 לאספה הלאומית, הקונגרס הלאומי זכה ב-7.1% מקולות הבוחרים.