לירה ביזנטית (כלי נגינה)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
לירה ביזנטית או הלירה (ביוונית: λύρα, באנגלית: Byzantine lyra) היא כלי נגינה מימי הביניים שפותח באימפריה הביזנטית. בצורתה הפופולרית, הלירה הייתה כלי נגינה דמוי אגס עם שלושה עד חמישה מיתרים,[1] שהוחזקו זקופים והפיקו צליל על ידי פריטה בעזרת האצבעות או הציפורניים. התיאור הידוע הראשון של הלירה, הוא על ידי חריטה מהתקופה הביזנטית, ששמורה במוזיאון הלאומי ברג'לו שבפירנצה. גרסאות שונות של הלירה הביזנטית עדיין קיימות בכל הארצות בהן הייתה האימפריה הביזנטית: יוון, כרתים, אלבניה, מונטנגרו, סרביה, בולגריה, צפון מקדוניה, קרואטיה, איטליה וארמניה.[2]