מגפת הקורונה בתאילנד
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מגפת הקורונה בתאילנד היא חלק מהמגפה העולמית של מחלת נגיף קורונה 2019 (COVID-19), הנגרמת כתוצאה מהנגיף SARS-CoV-2. תאילנד הייתה למדינה הראשונה שדיווחה על מקרה של המחלה מחוץ לסין, ב-13 בינואר 2020. עד 27 בספטמבר 2021, המדינה דיווחה על 1,571,926 מקרים מאושרים, לרבות 16,368 מקרי מוות מהמחלה, ומדורגת כרגע במקום הרביעי במספר מקרי ההידבקות בדרום מזרח אסיה (אנ'), לאחר אינדונזיה, הפיליפינים ומלזיה (אנ').
במדינות או באזורים | תאילנד תאילנד |
---|---|
מקרי מוות | 34,053[1] |
מקרי הדבקה |
4,738,988[1] • 12,299 מהם חולים פעילים |
הבריאו |
4,692,636[1] רענון נתונים |
יחסית לרוב מדינות המערב, תאילנד הצליחה להכיל את המגפה לאורך רוב שנת 2020, אך היא חווה התפרצות מחודשת בלתי מבוקרת מאז אפריל 2021. גל ראשוני של זיהומים, בעיקר עקב שהייה באתרי בילוי ליליים, כמו גם זירות איגרוף בבנגקוק, הגיע לשיאו ב-22 במרץ 2020 עם 188 מקרים שאושרו ביום. עם יישום אמצעי המניעה, ההתפרצות שככה עד מאי, והמדינה כמעט ולא דיווחה על מקרי הדבקה חדשים בקהילה עד לדצמבר, אז חלה עלייה במספר המאומתים, שהתרכזו בעיקר סביב קהילות במחוז סאמוט סאחון (אנ'). ההתפרצות החדשה התפשטה למחוזות רבים, עם מספר מקסימלי של 959 מקרים שדווחו ב-26 בינואר 2021, לפני שהתפוגגה חלקית בפברואר. בחודש אפריל, לעומת זאת, גל חדש של הדבקויות, שמקורם באזור של Lo Thong (אנ') בבנגקוק, הביא להתפשטות רחבה של המחלה בבנגקוק, כמו גם ברחבי הארץ. הוא זוהה כנגרם על ידי וריאנט אלפא של הנגיף, וריאנט שזוהה לראשונה בבריטניה, והוא מדבק יותר מהזן המקורי. עד 14 באפריל זוהו למעלה מאלף מקרים ביום, מה שגרם למחסור במיטות בבתי חולים, עקב מדיניות הממשלה שחייבה כל נדבק להתאשפז בבית חולים, בלא תלות בחומרת מחלתו.
תגובת ממשלת תאילנד להתפרצות התבססה בתחילה על פיקוח ומעקב אחר מגעים, אם כי היא איחרה ביישום אמצעי הסגר ברורים. בתגובה להתפרצות הראשונה, הכריז ראש הממשלה, פריות צ'אן-אוצ'ה, על מצב חירום, שנכנס לתוקף ב-26 במרץ. הוקם מרכז למינהל מצב של המחלה (CCSA) עבור הממשלה. המרכז כלל עבודה בשיתוף עם המחלקה לבקרת מחלות (אנ'), והוציא ההודעות לתקשורת באמצעות הדובר Taweesin Visanuyothin (אנ').[2] אמצעי הסגר יושמו בדרגות שונות בכל רחבי הארץ, כאשר מקומות ציבוריים ועסקים נצטוו להיסגר. עוצר נכנס לתוקף ב-3 באפריל, וכל הטיסות הבינלאומיות המסחריות הושעו החל מ-4 באפריל. הציבור שיתף פעולה טוב יחסית עם הוראות הבריאות, ומערכת הבריאות הציבורית (אנ'), החזקה במדינה, נחשבת כאחד מהגורמים שתרמו לתגובה הראשונית המוצלחת יחסית.[3][4] הקלת ההגבלות יושמה בהדרגה מאמצע מאי. העוצר הוסר ביולי, והאקדמיה נפתחה מחדש באוגוסט. עם זאת, מצב החירום נשאר בתוקף.
עם ההתפרצויות שלאחר מכן, בדצמבר 2020 ובאפריל 2021, הממשלה סירבה ליישם צעדים מגבילים באותם היקפים, מחשש לפגיעה נוספת בכלכלה. בדצמבר היא התמקדה דווקא בבדיקות המוניות של מהגרי עבודה, והגבלות על נסיעות ממחוזות שנפגעו, בעוד שבאפריל היא אפשרה לקיים את חגיגות הסונגקראן (ראש השנה התאילנדי, (אנ'), אם כי ללא חגיגות התזת מים, למרות שהחגיגות בוטלו בשנה שלפני כן, עת התחלואה הייתה נמוכה יותר.[5][6] מבצע חיסונים החל בסוף פברואר 2021. עם זאת, הוא היה מוגבל, והתמקד בעיקר בחיסון עובדי מערכת הבריאות, לרוב באמצעות CoronaVac (אנ'), חיסון של חברת סינובאק, שיובא מסין. רוב החיסונים במדינה מתוכננים להיות חיסוני אוקספורד – אסטרה-זנקה, אותם מתוכנן לספק באמצעות עסקת ייצור, שהובטחה על ידי חברת סיאם ביוססינס (אנ') שבבעלות המלך, כאשר המנות הראשונות צפויות היו להינתן ביוני 2021.
כלכלת המדינה (אנ'), נפגעה מאוד כתוצאה מהמגפה, בין היתר עקב ההסתמכות המשמעותי על תיירות. קרן המטבע הבינלאומית חזתה שהתוצר של תאילנד יצטמצם ב-6.7 אחוזים בשנת 2020, שינוי שמבטא עלייה של 2.5% ביחס לעבר.[7] הממשלה הכריזה על מספר אמצעי סיוע, כולל חלוקת מזומנים לנפגעים, ויצירת חבילת תמריצים על סך 1.9 טריליון באט (60 מיליארד דולרים אמריקאיים), למרות שמעטים האנשים שקיבלו אותה.[8] חוסר שביעות רצון מההשפעה הכלכלית, כמו גם מתגובת הממשלה למגפה, תרמו לגל השני של המחאות בתאילנד (2020–2021) (אנ'), החל מ-18 ביולי 2020.