מוזיקת ימי הביניים
תקופה בתולדות המוסיקה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מוזיקת ימי הביניים היא מוזיקה שהייתה נהוגה באירופה וסביבותיה בימי הביניים - התקופה שבין נפילת האימפריה הרומית ועד לתקופת הרנסאנס, מן המאה החמישית עד המאה ה-15. זו הייתה התקופה הראשונה הארוכה ביותר של מוזיקה קלאסית מערבית, שבהמשכה באה מוזיקת הרנסאנס. שתי התקופות יחדיו מהוות את מה שמוזיקולוגים מגדירים כמוזיקה עתיקה. בהתאם לחלוקה המסורתית של ימי הביניים, אפשר לחלק את מוזיקת ימי הביניים לשלוש תקופות, התקופה הקדומה (1150-500 לספירה), אמצע ימי הביניים (1300-1150) ושלהי ימי הביניים (1400-1300).
תולדות המוזיקה הקלאסית | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|
התקופה העתיקה | ||||||
ימי הביניים | (476–1450) | |||||
תקופת הרנסאנס | (1450–1600) | |||||
התקופה האמצעית | ||||||
תקופת הבארוק | (1600–1750) | |||||
התקופה הקלאסית | (1740–1830) | |||||
התקופה הרומנטית | (1815–1910) | |||||
התקופה המאוחרת | ||||||
התקופה המודרנית | (1900 - ההווה) |
רוב המוזיקה עסקה בתכנים דתיים, בעיקר במוזיקה גרגוריאנית ונקראה כפי שמכנים בימינו, מוזיקה דתית. המוזיקה נכתבה לביצוע ווקאלי בלבד, אינסטרומנטלי בלבד או לקול בליווי כלי נגינה, שהתפתח והלך עם השנים לשילוב כלים רבים החל מהמאה ה-12. מרבית מחברי המנגינות באותה תקופה היו נזירים ואנשי דת. המילים של אותן מנגינות הסתמכו הן על הברית החדשה והברית הישנה. חלק מהמנגינות נכנסו לתוך התפילות הנהוגות עד היום.
חלק מהמחברים של המוזיקה היו חילוניים ונקראו טרובדורים. אלה היו משוררים וזמרים שמקורם מצרפת בחבל פרובאנס בתחילת המאה ה-11. לרוב אף הטרובדורים חיברו ושרו את שיריהם בעצמם על כלי הנגינה שבחרו לנגן.