מחצית החיים הביולוגית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
זמן מחצית חיים ביולוגי (ידוע גם כמחצית חיים של אלימינציה, זמן מחצית חיים תרופתי) הוא הזמן שבו ריכוז של חומר ביולוגי (כגון תרופה) יורד מהריכוז המרבי שלו ( Cmax) למחצית מ-Cmax בפלזמת הדם,[1][2][3][4][5] והוא מסומן כ-.[2][4]
מדד זה משמש למדידת קצב הסילוק של מטבוליטים, סמים, תרופות ומולקולות איתות מהגוף. בדרך כלל, זמן מחצית החיים הביולוגי מתייחס לניקוי הטבעי של הגוף באמצעות פעולות הכבד, הכליות והמעיים. מדד מחצית החיים הביולוגית הוא שימושי כאשר קצב הסילוק הוא, בקירוב, מעריכי.[6]
בהקשר רפואי, זמן מחצית חיים מתאר במפורש את הזמן שלוקח לריכוז הפלזמה בדם של חומר ליפחות בחצי (זמן מחצית חיים בפלזמה) מהמצב היציב שלו, כאשר הוא נמצא במחזור הדם של יצור חי. מדידה זו שימושית ברפואה, פרמקולוגיה ופרמקוקינטיקה מכיוון שהיא עוזרת לקבוע כמה מהתרופה רצוי לתת ובאיזו תדירות יש צורך ליטול אותה אם יש צורך בכמות ממוצעת מסוימת באופן קבוע. לעומת זאת, היציבות של חומר בפלזמה מתוארת כיציבות פלזמה.
הקשר בין זמן מחצית החיים הביולוגי לבין יציבות הפלזמה של חומר יכול להיות מורכב, עקב גורמים הכוללים הצטברות ברקמות (קשירת חלבון), מטבוליטים פעילים ואינטראקציות עם הקולטן.[7]