אדון חסדך בל יחדל (מי כמוך ואין כמוך) הוא פיוט מאת רבי יהודה הלוי המתאר בצורה פיוטית את סיפור מגילת אסתר. נהוג היה לומר פיוט זה בשבת זכור, בברכות קריאת שמע של שחרית לאחר הפסוק "מי כמכה באלים ה'". בתקופה מאוחרת יותר הפסיקו רוב הספרדים לומר פיוטים בתוך ברכות קריאת שמע, אך מפאת החיבה שרחשו לפיוט הוא הועבר ממקומו[1], והונהג לשוררו לפני ברכת 'ישתבח' באמצע תפילת "נשמת כל חי" לפני הקטע "שוועת עניים". כיום נהוג ברוב הקהילות הספרדיות לשיר את הפיוט קודם לקריאת התורה, אך בקהילת יוצאי תימן, קהילת יוצאי חלב ובנוסח איטליה[2] נהוג לאמרו אחרי קריאת התורה וההפטרה, ובכמה קהילות נהוג גם כיום לאמרו באמצע תפילת "נשמת כל חי"[3]. בקהילות תוניסיה נוהגים לשיר את הפיוט גם בחג הפורים קודם קריאת התורה. הפיוט נאמר במקומות שונים בתפילה בכל הקהילות חוץ מהאשכנזים[4].
עובדות מהירות תחילת טקסט הפיוט ...
תחילת טקסט הפיוט |
מִי כָמוֹךָ וְאֵין כָּמוֹךָ מִי דוֹמֶה לָּךְ וְאֵין דּוֹמֶה לָּךְ
אָדוֹן חַסְדְּךָ בַּל יֶחְדָּל
אֲמִתְּךָ מִבְצָר עֹז וּמִגְדָּל
כִּי הָיִיתָ מָעוֹז לַדָּל
וּמָעוֹז לָאֶבְיוֹן בַּצַּר לוֹ
בִּימֵי חָרְפִּי מִקַּדְמוֹנָי
בִּי דִּבֵּר רוּחַ ה'
וְהַיּוֹם אִם גֵּרְשׁוּנִי עֲוֹנָי
דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ
גְּמָלַנִי מֵאָז טוֹבוֹת
גְּלוּיוֹת יְדוּעוֹת לַלְּבָבוֹת
גַּם אִם יִהְיוּ הַצָּרוֹת קְרוֹבוֹת
אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ
דְּמֵי מִתְקוֹמְמַי אַזֶּה
דִּגְלִי אָרִים כִּדְבַר כָּל חוֹזֶה
הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה
קִוִּינוּ לוֹ
הַיּוֹם אַבִּיעָה חִידוֹת
הָיוּ מִנִּי קֶדֶם עֲתִידוֹת
נִפְלָא בָם הַמֵּבִין צְפוּנֵי סוֹדוֹת
יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ
וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ
מֶלֶךְ הֻקָם עָל כִּבְרוֹשׁ
נִשָּׂא וָרָם עַל כָּל קָצִין וָרֹאשׁ
וַה' הֵנִיחַ לוֹ
זִמֵּן בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְמַלְכוּתוֹ
לְהַרְאוֹת לְכָל עֲבָדָיו תְּכוּנָתוֹ
וְאַבְנֵי נֶזֶר מִתְנוֹסְסוֹת עַל אַדְמָתוֹ
וְעַפְרוֹת זָהָב לוֹ
חֵלֶק לְכָל בְּנֵי שׁוּשָׁן נָתַן
וְהִקְדִּישׁ קְרוּאָיו כְּחָתָן
בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתָן
אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ
טָעַם עֲשׂוֹת רְצוֹן כָּל אִישׁ וְיִצְרוֹ
וְאֵין אֹנֵס לְאִישׁ יַיִן עֲבָרוֹ
וְלָתֵת לְכָל שׁוֹאֵל דֵּי מַחְסֹרוֹ
אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ
יַחַד אֻסְּפוּ כָּל הַנִּדְרָשִׁים
גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים
וּמִשְׁתֵּה הַנָּשִׁים כָּאֲנָשִׁים
שִׁבְעַת יָמִים יִסְפְּרוּ לוֹ
כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן
אָמַר לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת יְפַת הָעָיִן
וַתְּמָאֵן בִּדְבָרוֹ לֵאמֹר אָיִן
הֵעֵזָּה פָנֶיהָ וַתֹּאמֶר לוֹ
לַקְּרוֹבִים אֵלָיו הַיּוֹשְׁבִים עֲלֵי כָן
שָׁאַל וַיִּעָצֵהוּ מְמוּכָן
הוּא הָמָן לְפֻרְעָנוּת מוּכָן
לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ
|
|
|
סגירה