מנזר רילה

מנזר רילה
Рилски манастир
	הקתוליקון
	הקתוליקון
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1983, לפי קריטריונים 6
שטח האתר	11 הקטאר
חלק מתוך	Rila Monastery
מידע כללי
סוג	מנזר, אטרקציה תיירותית
מיקום	רילה
מדינה	בולגריה
מייסדים	איוואן רילסקי
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–946
תאריך פתיחה רשמי	946
מידות
שטח	11 הקטאר
גובה מעל פני הים	1,147 מ'
קואורדינטות	42°08′00″N 23°20′25″E
	www.rilskimanastir.org
	(למפת בולגריה רגילה) סופיה פלובדיב וארנה בורגס רוסה פלבן סטארה זאגורה טורקיה יוון מקדונ.; הצפו.; סרביה רומניה הים; השחור; מנזר; רילה;

מנזר רילה (בבולגרית: Рилски манастир) הוא המנזר הגדול והמפורסם בבולגריה. הוא שוכן בעמק סמוך לנהר רילסקה בחלק המערבי של רכס הרי רילה, בשטחו של מחוז קיוסטנדיל. המנזר נחשב לאחד מאתרי התרבות והיעדים התיירותיים המרכזיים במדינה, והוא הוכרז כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו בשנת 1983.

עובדות מהירות אתר מורשת עולמית, שטח האתר ...

סגירה

מנזר רילה הוקם בשנות השלושים של המאה ה-10 באתר בו נהגו נזירים להתבודד. במהלך השנים חרב המנזר, נבנה מחדש ושופץ פעמים רבות. בצורתו הנוכחית קיים המנזר מאמצע המאה ה-19. מייסדי המנזר, הם תלמידיו של איוון רילסקי (879-946), אשר היה עד לדעיכת האימפריה הבולגרית הראשונה, וביחד עם המלך פטר הראשון, הוכרז כקדוש על ידי הכנסייה הנוצרית אורתודוקסית. בראשית ימיה של האימפריה הבולגרית השנייה, הועברו עצמותיו של רילסקי לבירה טרנובו.

בין המאות ה-10 וה-14, שינה המנזר את מיקומו מספר פעמים. במאה ה-14, השליט האזורי (דספוט), דראגוביל סטפן הרליו, אשר חלש על השטח סביב נהר סטרומה, ביצר את המנזר וחיזק את חומותיו, והקים את מגדל הרליוב במרכזו של המתחם בין השנים 1334–1335. במאה ה-15, בעת הכיבוש העות'מאני, ננטש המנזר לזמן קצר, אך הוא שב ואוכלס לקראת סוף אותה מאה. בשנת 1469 הוחזרו עצמותיו של רילסקי מוליקו טרנובו לקפלה שנבנתה ברילה, וכנסיית פטרוס ופאולוס הקדושים הוקמה במקום באותה שנה. כנסיית יוחנן הקדוש מרילה נבנתה בשנת 1746 וכנסיית תכריכי הבתולה הקדושה בשנת 1805. בהמשך עוטרו הכנסיות בפרסקאות ובגילופי עץ.

בליל 13 בינואר 1833 פרצה שרפה גדולה באתר, אשר החריבה לחלוטין את מתחם המגורים. לאחר השרפה הייתה התגייסות עממית רחבת היקף בבולגריה, הן במימון והן בידיים עובדות, בניסיון לשקם את האתר שהיה לסמל להתעוררות הלאומית הבולגרית ולהתחברותם של הבולגרים אל זהותם הסלאבית. אותה עת עבר המתחם כולו תהליך של בנייה מחדש שהחל ב-1834 ונמשך עד 1862. הקתוליקון המוקדש להולדת הבתולה הקדושה, תוכנן על ידי האדריכל פבל איבאנוביץ והוקם בין השנים 1835–1844. מגדל הפעמונים נוסף לו בשנת 1844, ואז הוקמו גם אגפי המגורים החדשים וצוירו פרסקאות על ידי תלמידי בתי הספר לאמנויות מבנסקו וסמוקוב השכנות.

בתקופה שלאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1878-1877), עם קבלת המעמד האוטונומי של הנסיכות בשנת 1878, הפך המנזר לאתר תרבותי ולימודי חשוב, כחלק מתהליך גיבושם של אזרחי המדינה לקהילה אחת. בתקופה זו רבו עולי הרגל למקום ונוספו מבנים רבים מסביב למנזר.

מנזר רילה ממוקם בגובה 1,147 מטרים מעל פני הים במרכזו של יער סבוך. המנזר הוא מתחם פולחן, מגורים וחקלאות בשטח של כ-8,800 מ"ר. למתחם אדריכלות ייחודית ומבחוץ הוא נראה כמצודה, שלה חומות בגובה של 24 מטרים היוצרת צורת מחומש שונה צלעות. בחומות קבועות שתי כניסות בלבד המוגנות בשתי דלתות ברזל כבדות, והן מעוטרות באופן המצניע את ייעודן ומשלב אותן באווירה הכללית של המבנה. בתוך המתחם ישנן ארקדות קשתות ועמודי תווך, עם גרמי מדרגות ומרפסות המגולפות בעץ. במתחם מספר מבנים ועיקר הבנייה בו התרחש במאות ה-18 וה-19, עת פקד אותו שטף של עולי רגל כחלק מההתעוררות הלאומית הבולגרית. במרכז המנזר ניצב הקתוליקון ולידו מגדל הרליו.

המתחם המרכזי

הקתוליקון - כנסיית הולדת הבתולה הקדושה - מאחר שהכנסייה הנוכחית גדולה מקודמתה בת המאה ה-14, תכנן אותה האדריכל פאבל איבאנוביץ כך שתוכל להתאים לאדריכלות ימי הביניים. הכנסייה נושאת חמש כיפות והיא מעוטרת מבפנים ומבחוץ בפרסקאות רבים, המתארים אירועים מן התנ"ך, כגון סיפור אדם וחוה, יום הדין האחרון ועוד. בתוך הכנסייה ציורי דיוקנאות של קדושים ובהם גם איוון רילסקי. כמו כן פנים הכנסייה מעוטר בגילופי עץ ייחודיים.
כנסיית הרליו ומגדל הרליו - הכנסייה הוקמה בתקופת השליט האזורי דראגוביל הרליו, אשר פיתח את האתר במאה ה-14 ובנה בו את הכנסייה הנושאת את שמו. הכנסייה הורחבה בסוף המאה ה-18. הרליו בנה גם מגדל הנושא את שמו ואשר הוקדש לקדוש איוון רילסקי. הוא מהווה דוגמה לאדריכלות פיאודלית בימי הביניים. הגישה לתוך המבנה, מתאפשרת דרך כניסה אחת בלבד בקומה הראשונה, וגרם מדרגות עץ מוביל ליתר הקומות. ארבע הקומות הראשונות אחידות בצורתן ושימשו כקסרקטין, ואילו הקומה החמישית היא קפלה מעוטרת בתבליטים ובציורים מהמאה ה-14.
מגורי הנזירים נבנו במאה ה-17 ובהם 110 תאי מגורים המשלבים מרפסות מקורות רחבות ומעוטרות בגילופי עץ. התאים מקושטים בתמונות ומרוהטים ברהיטי עץ. בכל תא מגורים מבואה, מטבח, חדר שינה וחדר עבודה. המגורים כוללים 30 חדרי אחסנה, חדר אוכל מרכזי, חדר אחראי מגורים, אולם טיפול בחולים, חדר שָמָש וספרייה. כמו כן קיימים מחסנים לכלי אוכל, ארבעה בתי תפילה - אחד בכל קומה, מאפייה, מחלבה וחדר שומרים.

מבנים נוספים

בין המבנים אשר מחוץ למתחם הראשי, ניתן למנות את הבאים:

מעונות הנזירות. המעון הראשון, המכונה אורליצה, (בבולגרית Орлица), הוקם במאה ה-15 ועם הגידול באוכלוסיית המנזר, הוקם לידו במאה ה-18, המעון השני המכונה פצ'לינה, (Пчелина). ייחודם בצורתם המלבנית המוארכת של המזבחים שבהם, וכן בהיותם יחידה עצמאית מבחינת משק בית המובדלת מיתר המעונות.
המבדד (הרמיטאז'), על-שם איוון רילסקי הקדוש - המבדד הוא המבנה המרוחק ביותר מהמנזר והוא ממוקם בתוך מערת התבודדות מהמאה ה-10, אשר לה הוספו מאפיינים של בית מגורים, תוך שילובם במאפיינים הטבעיים של המערה.
המבדד (הרמיטאז'), על-שם לוקאס הקדוש - ממוקם מזרחית למנזר ומהווה את אזור ההתבודדות העיקרי.

ספריית המנזר

הספרייה שבמנזר הוקמה מספר שנים לאחר הקמת המנזר עצמו, ובראשיתה הכילה בעיקר ספרות לימודית לחניכת פרחי כמורה, ספרי קודש וסידורי תפילה. חלק מכתבי היד, נכתבו על ידי תלמידיו של איוון רילסקי ובהם באורים לכתבי קודש שונים. החל מהמאה ה-17 נוספו למאגר הכתבים ספרי רפואה, מילונים וספרי פילוסופיה. חלק לא מבוטל של כתבי היד נכתבו לאורך השנים בחדרי העבודה במנזר עצמו. כך נוצר מאגר עצום של כתבי יד המתוארכים החל מהמאה ה-10 ועד למאה ה-19. מקצתם נדירים במיוחד, חלקם לוקטו וחלקם נוצרו במנזר. לאחר המצאת הדפוס, החלו להאגר במקום גם ספרים מודפסים, בעיקר כתבי קודש.

מוזיאון המנזר

בשנת 1961 הוכר מוזיאון המנזר על ידי שלטונות בולגריה כמוזיאון לאומי, וב-1976 ניתן לו מעמד של אתר מורשת בולגרי. המוזיאון מציג מגוון חפצי קודש שנאספו לאורך השנים, פריטים בעלי ערך היסטורי וכתבי יד ייחודיים. המוזיאון מפורסם במוצג "הצלב של רפאיל", שהוא צלב מעץ שגולף על ידי הנזיר רפאיל, אשר בעזרת משקפי הגדלה, גילף על גבי הצלב 650 דמויות מיניאטוריות. העבודה על הצלב, שאורכו 81 ס"מ ורוחבו 43 ס"מ, ארכה 12 שנים ונסתיימה בשנת 1802, כאשר רפאיל איבד את מאור עיניו.