מסע אברהם לארץ כנען
סיפור תנ"כי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מסעו של אברם לארץ כנען הוא סיפור המופיע בפרשת לך לך בספר בראשית, פרק י"ב, פסוקים א'–ט'. סיפור זה מתאר את מסעו של אברם לארץ כנען בליווית בני משפחתו. בספר בראשית, פרק י"א יוצא אברם עם אביו מארצו אור כשדים לכיוון חרן. בבראשית י"ב מסופר כי אברהם יוצא לכנען בצו אלוהים אל ארץ בלתי נודעת. הציווי ליציאת אברהם לכיוון כנען אל ארץ לא נודעת הוא הניסיון הראשון שעמד בו אברהם. זהו אחד מעשרת הניסיונות בהם עמד אברהם מיום יציאתו את חרן.[1] אברהם מציית לדברי ה' ועוזב את חרן ויוצא אל ארץ כנען, והכתוב מוסיף שאליו מצטרפים, שרה, לוט בן אחיו "ורְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן". זאת הוא עושה בגיל 75. בצידו של ציווי זה ניתנות על ידי ה' ברכות. ה' מבטיח שיעשה מאברהם גוי גדול ויברך את שמו שיהיה גדול. הארץ אליה יגיע אברהם מובטחת לצאצאיו. עוד מוסיף ה' שאת מברכיו של אברהם יברך ואת הפוגעים בו יקלל. אברהם היה בן שבעים וחמש בעת צאתו מחרן. בכנען עובר אברהם ממקום למקום, ובכך מסמל את כיבושה של הארץ.