Loading AI tools
ארץ קדומה בלבנט מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כנען היה בתקופת הברונזה המאוחרת שמו של חבל ארץ שבהמשך נודע בעברית כארץ ישראל. במקרא זהו שמה העיקרי של הארץ לפני כיבושה בידי בני ישראל, ולעיתים הוא משמש להגדרת הארץ שממערב לירדן ולבידולה מהגלעד. בארכאולוגיה של המזרח הקרוב הקדום השם נמצא כמעט אך ורק בממצאים מהתקופה הקדם־ישראלית בה הארץ נשלטה בידי הממלכה החדשה, כמחוז מצרי שזה היה שמו עד למשבר תקופת הברונזה המאוחרת (מופיע מעט מאוד במקורות מצריים יותר מאוחרים) ומתיישביו שמיים בתרבותם ובשפתם, שהייתה קרובה לעברית המקראית. זוהי גם התקופה בה הגיעו על פי ההשערות גויי הים למישור החוף הדרומי והשפלה הפנימית של ארץ ישראל שכונה פלשת.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
בתנ"ך נזכרים שבעה עמים כיושבים בכנען: החיתי, הפריזי, החיווי, האמורי, הכנעני, הגרגשי, היבוסי. נזכרות גם קבוצות שישבו בה אך לא היו מעמי כנען, כגון הרפאים, העווים ועוד. בספר שופטים, יבין מלך חצור מכונה "מלך כנען".
על פי המסופר בתנ"ך, היו העמים הכנענים צאצאיו של חם.
כנען[1] בכתב חרטומים | ||||
האזכור הידוע הראשון של המונח "כנענים" הוא בתעודות אכדיות מהעיר מארי, למשל במכתב של מות־ביסיר (אנ') לשמשי־אדד הראשון (1776–1808 לפנה"ס), בו מוזכרים ה־ki-na-aḫ-nu(m) היושבים ברחֿיצום, שמיקומה איננו וודאי.[2][3] המונח מוזכר גם בעוד כמה תעודות ממארי שטרם פורסמו.[3]
האזכור הידוע הבא של המונח הוא בכתובת המלכותית של אידרימי (אנ') מלך אללח', בה מספר המלך שלאחר שחצה את המדבר והגיע ללוחמי הסותו, הוא הלך ל־ma-at ki-in-a-ni-im (ארץ כנען), בה נמצאת העיר אַמִּיַּה (הממוקמת לא רחוק מהגבול הצפון מערבי של המצרים באסיה בתקופת הברונזה המאוחרת).[4][5] בכתבים משפטיים אחרים מאללח' מוזכרת כנען כארץ המוצא של כמה אנשים.[5]
במכתבי אל-עמארנה נזכרת כנען, הן במכתבים ששלחו שליטים כנענים והן במכתבים בין שליטים מחוץ לכנען.[6]
ברשימת אנשי גתות בכתבי אוגרית נמצא אחרי אחד השמות התואר "כנעני".[7] במכתב אכדי שנמצא באוגרית נזכרו אנשים כנענים.[8]
הפיניקים הזדהו ככנענים או כצידונים (גם כאשר מוצאם לא היה מצידון), וכינו את ארצם בשם כנען.[11] השם מופיע ביוונית לראשונה[דרוש מקור] בכתבי הקטאיוס ממילטוס (המאה ה־6 לפנה"ס), בצורה Χνᾶ ("כנא"); הקטאיוס מאשר שכך נקראה פיניקיה קודם לכן.[12] בתרגום השבעים (המאה ה־3 לפנה"ס) מתורגמת לעיתים המילה "כנענים" כ"פיניקים",[13] סטפנוס מביזנטיון (המאה ה־6 לספירה) זיהה את Χνἄ (כנען) עם פיניקיה,[14] ופילון איש גבל הביא שגם סכניתן (המאה ה־12 לפנה"ס או מוקדם יותר) זיהה זיהוי דומה.[11] במטבע פיניקי־יווני מלדקיה (לַאֹדִכֵאַ בכתיב חסר פיניקי) תורגמה במילה הפיניקית "𐤁𐤊𐤍𐤏𐤍" (בכנען) ל"ἐν Φοινικῃ" (בפיניקיה).[9] בקרב אבות הכנסייה, מלבד סטפנוס מביזנטיון גם אוגוסטינוס (המאות ה־4–5 לספירה) מעיד שהאיכרים הפיניקיים בצפון אפריקה במאה החמישית לספירה מתייחסים לעצמם בשם Chanani, כלומר כנענים, ומרקיאנוס כינה את תושבי האיים הבלאריים "כנענים".[15] בעיר קונסטנטין נמצאה כתובות נדר פיניקיות שנדר "עבדאשמן בן מאדר אש כנען" ("עבד־אשמון בן מאדר, איש כנען").[16]
ארץ כנען מוזכרת בשמה גם במקרא, בה היא מיוחסת לדמות "כנען" בנו של חם ונכדו של נוח. כך על פי לוחות העמים המופיעים בספר בראשית (פרק י'), לכנען היו 11 בנים שעל פי המתואר במקרא התיישבו בארץ המכונה "ארץ כנען", כשבהמשך הכתוב אומר: "ואחר נפוצו משפחות הכנעני".
פרשנות אחת לשם מפרשת לפי השורש כ.נ.ע., כי כנען הוא האזור בו שוקעת, "נכנעת", השמש – כנען היא ארץ מערבית, שלפי השקפת רוב יושביה ושכניה שוקעת בה, או מעבר לחופיה, השמש.[17]
אחד מן הפירושים למילה כנען הוא ארגמן.[דרוש מקור] מקורו באיסוף חלזונות ימיים שמהם הפיקו עמי הארץ את צבע הארגמן.[18] השם היווני "פיניקיה" קשור אטימולוגית, בין השאר, לארגמן.
פירוש נוסף הידוע לשם כנען הוא "סוחר". כך מוזכר באמצעות תקבולת בספר ישעיהו, פרק כ"ג, פסוק ח': ”סֹחֲרֶ֙יהָ֙ שָׂרִ֔ים / כִּנְעָנֶ֖יהָ נִכְבַּדֵּי־אָֽרֶץ”, כאשר כנעני מקביל לסוחר, ובסוף ספר משלי: ”וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי” (משלי, ל"א, כ"ד).[דרוש מקור][מפני ש...] הפיניקים, צאצאי הכנענים ויושבי הלבנון, נודעו כמפתחי המסחר והשייט בים התיכון ובכל המזרח התיכון הקדום.
בתעודות מצריות עתיקות מופיעים כמה שמות שונים לכנען:
ארץ כנען כוללת את כל האזור שממערב לירדן בין בקעת הלבנון לבין חלקו הצפוני (המיושב) של הנגב, ואת אזור דמשק והחורן. גבולות ארץ כנען מוצגים בספר בראשית:
וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד־עַזָּה בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד־לָשַׁע
על פי החוקרים בנימין מזר, זכריה קלאי, יוחנן אהרוני ויהושע גרינץ, כנען הייתה פרובינציה בשליטה מצרית. תאוריה זו נסמכת גם על פסוקי המקרא כי כנען בנו של חם נחל את דרום המרחב הגאוגרפי המוכר אז; אף שהארץ המכונה "ארץ כנען" נפלה בחלקו של שם בן נח, אשר ירש את כל אזור הסהר הפורה ועד לדרום ערב[20] ולא בחלקו של חם בן נוח. גבולות וערי כנען מוזכרים בכתבי המארות המצריים מתחילת האלף השני לפנה"ס, ב"כתב השנינה" (פפירוס אנאסטאזי א) מראשית שלטונו של רעמסס השני, על פיו העיר צומור מצפון לגבל נכללה בגבולה של כנען,[21] ובמקורות נוספים.
גבולות כנען כארץ מתוארים פעמים רבות במקרא כ"ארץ המובטחת" לעם ישראל, החל מספר במדבר: ”זאת תהיה לכם ארץ כנען לגבולותיה”, וכן באריכות בספר יהושע וספר יחזקאל. על פי ספר היובלים, חם אביו של כנען ואחיו ביקשו מכנען לא לפלוש לארצם של בני שם אולם כנען סירב לבקשתם; ובסוגיה זו עסקו גם פרשני התנ"ך בימי הביניים כגון רש"י[22] ובעת החדשה, כגון המלבי"ם.[23]
החברה הכנענית התנהלה במתכונת של ערי מדינה שונות ויריבות לרוב. החברה עצמה לא הייתה הומוגנית מבחינת אוכלוסייה, אלא מגוונת והורכבה ממספר קבוצות שחיו בתחומי המרחב הכנעני. הקבוצות הללו ידועות מתיעודים חיצוניים (בעיקר מצריים) המתארים את המצב החברתי המגוון בכנען, ומובאות כאן:
לטענת יוחנן אהרוני בספרו "ארץ ישראל בתקופת המקרא", התמונה המשתקפת ברשימת השבויים של אמנחותפ השלישי היא שיחסי האוכלוסייה הכנענית בארץ ישראל במאה ה־15 לפנה"ס היו אלה: החורים מהווים 66% מהאוכלוסייה, השוסים 27.5% והחבירו (אותם זיהה כ"עברים") מהווים 6.5% מהאוכלוסייה. לדבריו אוכלוסיית החבירו והשוסים הלכה וגדלה במהלך המאות ה־14 וה־13 לפנה"ס.[24]
בתנ"ך מתוארות מספר קבוצות אתניות המאכלסות את ארץ כנען – לרבות שבעת העממים וצאצאי משפחת אברהם – בני ישראל, עמונים, מואבים, אדומים ואחרים. שבעת העממים כוללים את הכנענים, החתים, האמורים, החיווים, הפריזים, היבוסים והגרגשים. נזכרות בתנ"ך גם קבוצות שישבו בכנען, אך לא היו מעמי כנען כגון הרפאים, העווים ועוד. בספר שופטים, יבין מלך חצור מכונה "מלך כנען".
מחקר משותף של מספר אוניברסיטאות שפורסם בכתב העת Cell בשנת 2020 בחן 73 ממצאים גנטים מ־5 אתרים בישראל ובירדן המשויכים בארכאולוגיה לתקופה ולתרבות הכנענית, בניסיון להתחקות אחר מוצאם האתני. החוקרים מצאו שתי מגמות עיקריות, כאשר הראשונה היא קשר גנטי לאוכלוסייה המקומית מהתקופה הנאוליתית הקדומה יותר, והשנייה היא קשר גנטי לאוכלוסייה שהתקיימה בתקופת הברונזה באזור הקווקז ולאוכלוסייה שהתקיימה בתקופה הכלקוליתית בהרי זגרוס שבאיראן המודרנית. מסקנות החוקרים הן שהיו גלי הגירה מאזורים אלו אל כנען סביב השנים 2500–1000 לפנה"ס, כאשר ככל שהתקופה מאוחרת יותר, כך גדל הערבוב הגנטי עם קבוצות אלו. לצד זאת, נמצא בהכללה שקבוצות "כנעניות" שונות דומות זו לזו יותר מאשר אוכלוסיות שאינן כנעניות.[29]
במחקר זה, הושוו הגנים הקדומים לאלו של תושבי הלבנט בימינו, ונמצא כי האוכלוסייה הכנענית הקדומה קשורה בקשר גנטי משמעותי לרוב העדות בקרב האוכלוסייה היהודית של ימינו ולקבוצות אחרות דוברות ערבית מהאזור, ביניהן הפלסטינים והלבנונים. אוכלוסיות אלו חולקות 50% או יותר ממוצאן מאוכלוסיות שחיו בלבנט תקופת הברונזה ובזגרוס הכלקוליתי. קבוצות אלו מציגות גם אבות קדומים שלא ניתן למדל לפי נתוני ה־DNA העתיקים הזמינים, כך שהגיוון הגנטי של תושבי האזור המודרניים מחזק לדעת החוקרים את התפקיד הקריטי שהיה לנדידת פוסט־ברונזה לאזור כנען בעיצוב פני החברה.[29]
העמים הכנעניים דיברו במשפחת ניבים לשוניים הנקראים שפות כנעניות, כגון עברית מקראית, פיניקית, אוגריתית, מואבית, אדומית ועמונית. שפת האם של כל השפות האלה מכונה "פרוטו־כנענית".
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.